אנדרטת אוגדת הפלדה וקירות ימית

סוג: אתר היסטורי, אנדרטה נושא: היסטוריה, תצפית מחיר: ללא עלות עונה: כל השנה מים: אין מפת סימון שבילים: 13 - מישור חוף הנגב
מזג האוויר באזור: 22

תקציר:

אנדרטת הגלילים שהייתה בימית ונבנתה מחדש, ומצבור קירות בתי ימית.

איך מגיעים:

ניסע בכביש 232 העובר לכל אורך רצועת עזה.

נעבור את הפניה לחולית וסופה, ומעט אחרי אבן ק"מ 7 נפנה שמאלה על פי השילוט.

האנדרטה במרחק של כ 400 מטר מהכביש.

 

אל קירות ימית, נמשיך עם השביל העובר מימין לאנדרטה בקו ישר דרומה. השביל (עביר לכל רכב) עובר בין חממות ומגיע למצבור הקירות.

היציאה מהשטח ע"י המשך נסיעה דרומה עד הבסיס הצבאי.

מידע כללי:

אוגדת הפלדה (אוגדה 84) כבשה את פתחת רפיח במלחמת ששת הימים בקרבות הבקעה קשים, ולאחר מכן פרצה לסיני והגיעה עד לתעלת סואץ. בקרבות אלו נפלו 164 חיילים הי"ד.
עשר שנים מתום המלחמה הוקמה האנדרטה לזכרם בכניסה לעיר ימית ששימשה אז מרכז אזורי לישובי פיתחת רפיח.
בימי המאבק על הנסיגה מסיני שימשה אנדרטה זו כמוקד התבצרות לקבוצת סטודנטים בראשות צחי הנגבי.
עם הנסיגה מסיני פוצצה האנדרטה, שעמדה על מכונה בסך הכל חמש שנים ע"י חיילי צה"ל, והוקמה מחדש בפיתחת שלום. לוחות הארד שעליהן שמות הנופלים הועברו מן האנדרטה הישנה אל זו הנוכחית, שנחנכה מחדש ביום טו סיון תשמ"ב.

פירוט:

האנדרטה משתרעת על-פני שטח של 15 דונם. במרכזה מגדל, הנישא לגובה 25 מטר הבנוי מחמישה חצאי גלילים, ובראשו מרפסת שממנה אפשר לצפות בסביבה. סביב המגדל ניצבים 400 עמודי בטון (בימית היו רק 295 עמודים), ובראש כל אחד מהם חלק של רכב שריון או כלי נשק.
העמודים באים לסמל את עמוד האש ההולך לפני המחנה: "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך, ולילה בעמוד אש, להאיר להם ללכת יומם ולילה" (שמות י"ג, 21); ואת סמל העמוד ביהדות: "במקום עמודו של עולם אתה עומד" (שמות רבה ב). בכניסה למגדל התצפית חדר זיכרון, ובו לוחות ארד, שעליהם חרותים שמות חללי האוגדה ליחידותיהם: 14 חללי מפקדת האוגדה, 71 חללי גדוד השריון 7, 45 חללי חטיבת הצנחנים 35, 14 חללי גדוד שריון 46 ו-20 חללי חטיבת השריון 60.

כדי לעלות למרפסת התצפית, ניכנס אל תוך האנדרטה ונטפס כ 180 מדרגות.

הנוף הנשקף מראש האנדרטה הוא של חבל ארץ צחיח שהפך בזיעת אפם של מתיישבים לחבל פורח ומניב בכמות ואיכות יוצאי דופן.

הישובים שמסביב הם ישובי חבל אשכול, מהם קיבוצים ומהם מושבים, בהם מתגוררת אוכלוסייה דתית ושאינה. חלקם הוקם עוד לפני קום המדינה, וחלקם הוקם אחרי הנסיגה מסיני, ועוד ישנם ישובים שמוקמים בימים אלו אחרי ההתנתקות מגוש קטיף.

בשעות הבוקר בהן נמצאת השמש בגבינו, ובימים בעלי מזג אויר צלול (אחרי הגשם), ניתן לצפות אל פיתחת רפיח ושרידי ימית והישובים שסביבה.

זה דורש התמצאות בשטח (הכיון הכללי הוא דרום מערב) ומשקפת טובה במיוחד.

 

אחרי הביקור באנדרטה (ישנם שולחנות ומים) נמשיך אל קירות ימית.

זהו מצבור קירות שפורקו בבתי הישוב ימית לפני הנסיגה, מתוך מחשבה שיבנו מחדש בישובים שיקימו תושבי העיר.

בסופו של דבר הן מוצבות במקום כעדות לישובים פורחים שקמו ונהרסו.

הסיור בין שכבות שכבות של קירות דוממים מרתק ומעורר מחשבות. פה ושם נוכל לראות קטע קיר צבעוני או שרידי קרמיקה. האם יוכל תושב הבית לזהות את שרידי מבצרו? דומני שכן.

השביל בין האנדרטה לקירות ימית נקרא "נתיב הגרגרנית".

הגרגרנית (או בשמה הידוע "חילבה") פורחת במקום בחודשי החורף האחרונים.

34.308331.2097