בית הכנסת במעון שבנגב

סוג: בית כנסת נושא: דת, ארכיאולוגיה, יישוב קדום, חניון פיקניק מחיר: ללא עלות מפת סימון שבילים: 13 - מישור חוף הנגב
מזג האוויר באזור: 22

תקציר:

בית כנסת מהתקופה הביזנטית, הדרומי ביותר במערב הנגב ושפלת החוף.

איך מגיעים:

ניסע בכביש 232 הגובל ברצועת עזה, אחרי צומת גמא (הפניה לכיסופים וגוש קטיף ז"ל) נפנה ימינה בצומת מעון לכביש 2410.

נחלוף על פני הפניה לקיבוץ ניר עוז ונפנה שמאלה על פי השילוט.

בית הכנסת ניצב במרחק קצר מהכביש, מתחת לסככה. במקום חניון מסודר.

מידע כללי:

בגמרא (בבלי מסכת זבחים דף קיח) מוזכר בית הכנסת של מעון, אולם אין ספק שמדובר על בית כנסת שהיה בגליל.

כיום ידועים לנו שני בתי כנסת בשם "מעון", אחד בדרום הר חברון בסמוך לישוב מעון ("ואיש במעון ומעשהו בכרמל", שמואל א פרק כה), והשני בו אנו נמצאים כעת הוא במערב הנגב בסמוך לקיבוץ ניר עוז. הוא מכונה מעון על שם המקום הערבי "חרבת מעיין". בעבר כונה האיזור כולו "מנואיס", הוא היה מיושב בעיקר בנוצרים.

בית כנסת זה התגלה בשנת תשט'ו, בעת ביצוע העבודות לסלילת הכביש הסמוך. ריצפה דומה התגלתה בתקופת מלחמת העולם הראשונה במרחק של כתשעה ק"מ מזרחית לנו בשטח הגן הלאומי אשכול, ע"י חיילים אוסטרליים ששירתו במקום. היא שייכת לכנסיה ששמה הוא חירבת שלאל, והיא נמצאת כיום באנדרטה לחייל האלמוני שבקנברה אוסטרליה.

יתכן ששתי המרצפות הוכנו ע"י אותו אומן.

בחורבת מעון שכן ישוב יהודי בתקופה הביזנטית, דהיינו המאות ה 5-6 לספירה (על ריצפת חירבת שלאל מצויין התאריך 561 לספירה). כל שנותר כיום הוא ריצפה בית הכנסת ושרידי מערכת מים, בור, בריכה מרובעת ותעלה קצרה.

בית כנסת זה הוא הדרומי ביותר שידוע לנו עד כה.

בית הכנסת הסמוך אליו הוא זה של עזה-ים שריצפת הפסיפס המפורסמת שלו נמצאת כיום במוזיאון ישראל ובמוזיאון הפסיפסים שבאכסניית השומרוני הטוב.

פירוט:

בית הכנסת נמצא תחת סככה. אורכו 17 מטרים ורוחבו 15 מטרים. תקרתו הייתה עשויה קורות עץ וטין, והיו בו שלוש סטראות שביניהן הפרידו שתי שדרות ובכל אחת מהן ארבעה עמודים. באמצע המאה ה-6 נפרץ הקיר הצפון-מזרחי של מבנה בית הכנסת והותקן בו "אפסיס" (קיר מעוגל) הפונה דרומה לכיוון ירושלים.

אורכה של רצפת הפיספס עמד על 10.2 מטרים ורוחבה היה 5.4 מטרים, אך רק מחציתה המערבית השתמרה. בפסיפס ישנם 55 עיגולים ב-11 שורות, שבתוכם פירות ובעלי חיים. בחלקו התחתון של הפסיפס נראה טווס, ובחלקו העליון מנורת שבעת הקנים (עגולה), שני אריות - וכן שני עצי דקל, גפן, שופר, לולב, אתרוג וסמלים יהודיים נוספים.

כתובת ארמית ששרדה רק בחלקה מציינת את מממני הפסיפס ומברכת את הקהילה, וכך נכתב בה:

"(ד)כירין לטב כל קהלה, (די) עבדו הדן פספסה, וכן דאיישין תמה ויהודה, תיהבו תג תרי דינרין".

ובתרגום: זכורים לטוב כל אנשי הקהילה שעשו את הפסיפס, וכן האנשים תמה ויהודה שנתנו שני דינרים.

עוד נמצאו במקום מטבעות וחפצים שונים כמו קמעות של נשים המבקשות בריאות טובה.

ריצפת הפסיפס הוצאה ממקומה בשנת תשס'ו והועברה לשיקום במוזיאון רוקפלר, בשנת תשס'ט הושבה הריצפה והאתר שוקם והוכן לקליטת מבקרים, זאת ע"י הקרן הקיימת לישראל

המקום נגיש לבעלי מוגבלויות.

34.407331.3306