מזבח מנוח

סוג: אתר היסטורי מחיר: ללא עלות מפת סימון שבילים: 9 - מבואות ירושלים
מזג האוויר באזור: 7

תקציר:

מזבח אבן מתקופת ההתנחלות, ליד בית שמש.

איך מגיעים:

מכביש 38 (שער הגיא – בית שמש) מיד אחרי צומת שמשון נפנה מערבה אל אזור התעשיה הר טוב, הכביש מתעקל ימינה ומטפס, ניסע בו עד הסוף (כשהוא מתעקל שוב ימינה נמשיך ברחוב השמאלי העולה), לפני המפעל האחרון יוצאת דרך ער שמאלה אל השטח החשוף ולכיון המפעל הגבוה שמתחם השני של איזור התעשיה.

אחרי כמאה מטרים (היכן שהדרך פונה ימינה ומתחילה לטפס) נחנה וניגש אל שפת המצוק שמבדילה בין שני חלקי אזור התעשיה.

כאן מתחת לחוט החשמל נראה את המזבח.

מידע כללי:

בפרשת הגלות המלאך אל מנוח אביו של שמשון הגיבור מסופר שמנוח ואשתו העלו קרבן עולה על המזבח (שופטים פרק יג): "וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ ה': נַעְצְרָה נָּא אוֹתָךְ, וְנַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ גְּדִי עִזִּים. וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ ה' אֶל מָנוֹחַ, אִם תַּעְצְרֵנִי לֹא אֹכַל בְּלַחְמֶךָ, וְאִם תַּעֲשֶׂה עֹלָה, לַה' תַּעֲלֶנָּה, כִּי לֹא יָדַע מָנוֹחַ, כִּי מַלְאַךְ ה' הוּא. וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ ה', מִי שְׁמֶךָ: כִּי יָבֹא דְבָרְךָ וְכִבַּדְנוּךָ. וַיֹּאמֶר לוֹ מַלְאַךְ ה', לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא פֶלִאי. וַיִּקַּח מָנוֹחַ אֶת גְּדִי הָעִזִּים, וְאֶת הַמִּנְחָה, וַיַּעַל עַל הַצּוּר, לַה'; וּמַפְלִא לַעֲשׂוֹת, וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים. וַיְהִי בַעֲלוֹת הַלַּהַב מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ הַשָּׁמַיְמָה, וַיַּעַל מַלְאַךְ ה', בְּלַהַב הַמִּזְבֵּחַ; וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים, וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם אָרְצָה. וְלֹא יָסַף עוֹד מַלְאַךְ ה', לְהֵרָאֹה אֶל מָנוֹחַ וְאֶל אִשְׁתּוֹ; אָז יָדַע מָנוֹחַ, כִּי מַלְאַךְ ה' הוּא. וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל אִשְׁתּוֹ, מוֹת נָמוּת כִּי אֱלֹקִים רָאִינוּ. וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ, לוּ חָפֵץ ה' לַהֲמִיתֵנוּ לֹא לָקַח מִיָּדֵנוּ עֹלָה וּמִנְחָה, וְלֹא הֶרְאָנוּ אֶת כָּל אֵלֶּה; וְכָעֵת, לֹא הִשְׁמִיעָנוּ כָּזֹאת. וַתֵּלֶד הָאִשָּׁה בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן; וַיִּגְדַּל הַנַּעַר וַיְבָרְכֵהוּ ה'. וַתָּחֶל רוּחַ ה', לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה דָן, בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל".

באזור שבין צרעה לאשתאול, בו חי שמעון, בו פעל והושיע את ישראל, נמצא מזבח אבן מאותה תקופה (בערך).

מספר חוקר ארץ ישראל מר יוסף ברסלבי ז"ל: "הגענו אל גוש סלע, זקוף מכל עבריו. בפינת הסלע נסתמנו מדרגות זעירות והרוסות. בראש הסלע נראו שקערוריות, וכעין אגן קטן. "האד'א מד'בח מנוח" – "זהו מזבח מנוח" – קרא הפלח ברגש. האמנם נשתמרה אצל הפלחים מסורת של "מזבח מנוח"? – על כל פנים, מפליא הדבר: ספר שופטים פותח ב"צור" ומסיים ב"מזבח", והרי במה חצובה זו היא גם "צור" וגם "מזבח". ("מזבח מנוח מתחת לצרעה מולדת שמשון" בתוך "מידע הארץ למקרא" עמודים 21-22).

ברם מצאנו מזבח נוסף שהוקם באותו אזור ממש בתקופה מעט מאוחרת, בעת השבת ארון ה' אשר נשבה בידי הפלשתים במלחמת אבן-העזר, שעל ידה נחרב משכן שילה, וכך נאמר: (שמואל א פרק ו): "וַיְהִי אֲרוֹן ה' בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים שִׁבְעָה חֳדָשִׁים. וַיִּקְרְאוּ פְלִשְׁתִּים לַכֹּהֲנִים וְלַקֹּסְמִים לֵאמֹר, מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲרוֹן ה', הוֹדִעֻנוּ בַּמֶּה נְשַׁלְּחֶנּוּ לִמְקוֹמוֹ. וַיֹּאמְרוּ, אִם מְשַׁלְּחִים אֶת אֲרוֹן אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל אַל תְּשַׁלְּחוּ אֹתוֹ רֵיקָם, כִּי הָשֵׁב תָּשִׁיבוּ לוֹ אָשָׁם; אָז תֵּרָפְאוּ וְנוֹדַע לָכֶם, לָמָּה לֹא תָסוּר יָדוֹ מִכֶּם. וַיֹּאמְרוּ, מָה הָאָשָׁם אֲשֶׁר נָשִׁיב לוֹ, וַיֹּאמְרוּ מִסְפַּר סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, חֲמִשָּׁה טְחֹרֵי זָהָב וַחֲמִשָּׁה עַכְבְּרֵי זָהָב: כִּי מַגֵּפָה אַחַת לְכֻלָּם וּלְסַרְנֵיכֶם. וַעֲשִׂיתֶם צַלְמֵי טְחֹרֵיכֶם וְצַלְמֵי עַכְבְּרֵיכֶם הַמַּשְׁחִיתִם אֶת הָאָרֶץ, וּנְתַתֶּם לֵאלֹקֵי יִשְׂרָאֵל כָּבוֹד; אוּלַי יָקֵל אֶת יָדוֹ מֵעֲלֵיכֶם, וּמֵעַל אֱלֹהֵיכֶם וּמֵעַל אַרְצְכֶם. וְלָמָּה תְכַבְּדוּ אֶת לְבַבְכֶם, כַּאֲשֶׁר כִּבְּדוּ מִצְרַיִם וּפַרְעֹה אֶת לִבָּם: הֲלוֹא כַּאֲשֶׁר הִתְעַלֵּל בָּהֶם וַיְשַׁלְּחוּם וַיֵּלֵכוּ. וְעַתָּה, קְחוּ וַעֲשׂוּ עֲגָלָה חֲדָשָׁה אֶחָת, וּשְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת, אֲשֶׁר לֹא עָלָה עֲלֵיהֶם עֹל; וַאֲסַרְתֶּם אֶת הַפָּרוֹת בָּעֲגָלָה, וַהֲשֵׁיבֹתֶם בְּנֵיהֶם מֵאַחֲרֵיהֶם הַבָּיְתָה. וּלְקַחְתֶּם אֶת אֲרוֹן ה', וּנְתַתֶּם אֹתוֹ אֶל הָעֲגָלָה, וְאֵת כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲשֵׁבֹתֶם לוֹ אָשָׁם, תָּשִׂימוּ בָאַרְגַּז מִצִּדּוֹ; וְשִׁלַּחְתֶּם אֹתוֹ, וְהָלָךְ. וּרְאִיתֶם, אִם דֶּרֶךְ גְּבוּלוֹ יַעֲלֶה בֵּית שֶׁמֶש הוּא עָשָׂה לָנוּ, אֶת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת; וְאִם לֹא, וְיָדַעְנוּ כִּי לֹא יָדוֹ נָגְעָה בָּנוּ, מִקְרֶה הוּא, הָיָה לָנוּ. וַיַּעֲשׂוּ הָאֲנָשִׁים, כֵּן, וַיִּקְחוּ שְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת, וַיַּאַסְרוּם בָּעֲגָלָה; וְאֶת בְּנֵיהֶם, כָּלוּ בַבָּיִת. וַיָּשִׂמוּ אֶת אֲרוֹן ה', אֶל הָעֲגָלָה; וְאֵת הָאַרְגַּז, וְאֵת עַכְבְּרֵי הַזָּהָב, וְאֵת, צַלְמֵי טְחֹרֵיהֶם. וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת בַּדֶּרֶךְ, עַל דֶּרֶךְ בֵּית שֶׁמֶשׁ, בִּמְסִלָּה אַחַת הָלְכוּ הָלֹךְ וְגָעוֹ, וְלֹא סָרוּ יָמִין וּשְׂמֹאול; וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים הֹלְכִים אַחֲרֵיהֶם, עַד גְּבוּל בֵּית שָׁמֶשׁ. וּבֵית שֶׁמֶשׁ קֹצְרִים קְצִיר חִטִּים בָּעֵמֶק; וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם, וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרוֹן, וַיִּשְׂמְחוּ לִרְאוֹת. וְהָעֲגָלָה בָּאָה אֶל שְׂדֵה יְהוֹשֻׁעַ בֵּית הַשִּׁמְשִׁי  וַתַּעֲמֹד שָׁם, וְשָׁם אֶבֶן גְּדוֹלָה; וַיְבַקְּעוּ אֶת עֲצֵי הָעֲגָלָה, וְאֶת הַפָּרוֹת, הֶעֱלוּ עֹלָה לה'. וְהַלְוִיִּם הוֹרִידוּ אֶת אֲרוֹן ה', וְאֶת הָאַרְגַּז אֲשֶׁר אִתּוֹ אֲשֶׁר בּוֹ כְלֵי זָהָב, וַיָּשִׂמוּ אֶל הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה; וְאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ הֶעֱלוּ עֹלוֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים בַּיּוֹם הַהוּא לַה'. וַחֲמִשָּׁה סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים רָאוּ; וַיָּשֻׁבוּ עֶקְרוֹן בַּיּוֹם הַהוּא". 

איזה מזבח בידינו, של שמשון או של אנשי בית שמש, ואולי של איש מהם? מי ידע.

לגבי עצם הזביחה במזבח, נאמר בתורה  (דברים פרק טז) "וְלֹא-תָקִים לְךָ, מַצֵּבָה, אֲשֶׁר שָׂנֵא, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ". מפרש רש"י: "מצבה – אבן אחת, להקריב עליה, אפילו לשמים. אשר שנא – מזבח אבנים ומזבח אדמה צוה לעשות, ואת זו שנא. כי חק היתה לכנענים, ואף על פי שהיתה אהובה לו בימי האבות עכשיו שנאה, מאחר שעשאוה אלו חק לעבודה זרה".

ואכן האבות הרבו להקים מצבות לשמים כמתואר בספר בראשית.

ההבדל בין מזבח למצבה הוא שמזבח עשוי מאבנים ומצבה עשויה מאבן אחת.

הרמב"ן (שם) שואל על רש"י: "ואם כן, אסר הכתוב האשרה ואסר כל נוטע בהר הבית אע"פ שכוונתו לשמים, ואסר המצבה לשמים, ושניהם מפני חוקת הכנעניים".
אבל לא הבינותי החק הזה, שהרי הכנעניים גם במזבחות גם במצבות היו נוהגים, שהכתוב אומר ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם (לעיל יב ג), כי את מזבחותם תתצון ואת מצבותם תשברון (שמות לד יג), וכן בכל מקום".

ולכן הוא נותן טעם אחר באיסור והוא: "ואולי נאמר שהחזיקו הכנענים במצבות, ולא היה להם בית ע"ז שאין שם מצבה להקטיר עליה ולצוק שמן על ראשה, וכעניין שנאמר בבעל (מלכים ב י כו): "ויוציאו את מצבות בית הבעל", אבל המזבחות היו במקצתן להקריב גם בהם".

ומוסיף הרמב"ן: "והנראה בעיני, כי היו הכנענים השטופים בע"ז עושים בכל בתי אלוהיהם מזבח להקריב עליו הקורבנות ואבן גדולה מוצבת על פתח הבית לעמוד עליה הכומרים ואילן נטוע חוצה לה לאשר דרך הבאים שם, וגם היום הנוצרים עושים כן. והנה השם הנכבד שנא ומאס כל מעשיהם ואסר המצבה והאשרה, ולא השאיר רק המזבח שהוא צורך הקורבנות אשר הוא יתברך ציוה בהם, והיו נחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו מאז קודם היות ע"ז בעולם".

וכך פוסק הרמב"ם (הלכות עבודה זרה פרק ו): "מצבה שאסרה תורה, היא בניין שיהיו הכול מתקבצין אצלה, ואפילו לעבוד את ה', שכן היה דרך עובדי עבודה זרה, שנאמר "ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלוקיך". וכל המקים מצבה, לוקה".

במקביל ישנו איסור להקים במה דהיינו מזבח, אפילו לעבודת ה'. איסור זה חל בזמנים מסוימים כמפורט במשנה (זבחים פרק יד): "עד שלא הוקם המשכן, היו הבמות מותרות, ועבודה בבכורות; משהוקם המשכן, נאסרו הבמות, ועבודה בכוהנים. קדשי קדשים, נאכלים לפנים מן הקלעים; קדשים קלים, בכל מחנה ישראל. באו לגלגל, הותרו הבמות. קדשי קדשים, נאכלים לפנים מן הקלעים; קדשים קלים, בכל מקום. באו לשילה, נאסרו הבמות. ולא היה שם תקרה, אלא בית של אבנים מלמטן יריעות מלמעלן; והיא היתה מנוחה. קדשי קדשים, נאכלים לפנים מן הקלעים; קדשים קלים ומעשר שני, בכל הרואה. באו לנוב ולגבעון, הותרו הבמות. קדשי קדשים, נאכלים לפנים מן הקלעים; קדשים קלים, בכל ערי ישראל. באו לירושלים נאסרו הבמות, ולא היה להן עוד היתר, והיא היתה נחלה. קדשי קדשים, נאכלים לפנים מן הקלעים; קדשים קלים ומעשר שני, לפנים מן החומה".

פירוט:

המזבח חצוב באבן והוא מהטיפוס שהיה נפוץ בבית ראשון, בראשו 11 גומות שקוטרן בין 21 ס"מ ל 10 ס"מ, חלקן מחוברות בתעלות שאולי שימשו לניקוז הדם.

מידות גג המזבח הן כמטר וחצי על מטר וחצי, גודל תחתיתו כשלש מטרים על שנים וחצי מטר. לצידו מדרגות ומקום עמידה לכהן המקריב.

הוא אינו פונה לרוחות השמים במדויק אלא בציר צפון-מזרח, דרום-מערב.

 

ממערב לנו קבוצת עצים, בה נמצא בית הקברות הקטן של הישוב "הר-טוב" אשר חרב במאורעות תרפ"ט.

שרידי הישוב נמצאים על כביש 38 מצפון לכביש, צומת שמשון לאזור התעשיה.

34.992631.7725