לאורך המסלול ניתן להאזין להדרכה קולית בטלפון שמספרו 052-9991003, מספר השלוחה הספציפית לכל עמדה, רשום ע"ג שלט שמוצב לידה.
דרך מתקני המים
אנו על שפת נחל גרר, הנחל המנקז את שטחי מערב הנגב אל נחל בשור, תחילתו באזור שמצפון לבאר שבע בין רהט ללהבים (את באר שבע ודרומה מנקז נחל הבשור הסמוך).
הנחל מתחתר באדמת הלס המדברית הרכה, זו שאינה סופגת מים, ומשום כך כל הגשם היורד עליה נשטף אל הים.
בעיית הבעיות של האדם בנגב היא המחסור במים. לאורך כל הדורות חיפשו תושבי האזור מים, ומצאו אותם בשני מקומות, הראשון מי התהום (כיום בגלל שאיבת יתר הם עמוקים מתמיד) השני מאגרי מים שאגמו את הנגר העילי. הסוג הראשון נקרא "באר", השני "בור".
בקטע דרך זה נראה מספר פתרונות לבעיית המים מתקופות שונות.
באר חניון רעים
באר זו נבנתה בתקופת המנדט הבריטי, היא הגיעה אז אל מי התהום והמים נשאבו ע"י גנרטור.
על ציפוי המלט בדופן הצפוני של הבריכה חרט מישהו בערבית "השבח לאללה 1934".
הנדבכים התחתונים של הבאר עשויים לבני כורכר, העליונים בלוקים ובטון, לצידה בריכת אגירה אליה נשאבו המים וממנה שתו האדם והבהמה.
חניון רעים
עיקר הצומח בחניון הוא האשל, לצידו האקליפטוס, הזית הארופאי, אורן ירושלים והצבר המצוי. בחורף צומחות תחתיהן הכלניות שצובעות את השטח באדום עז.
קוי המים
שני קוים הובילו מים לאזור זה במאה הקודמת, האחד מדרום והשני מצפון. הצינורות נגנבו בחורף תשס,ד (2004) ע"י גנבי מתכות.
קו הנילוס הונח ע"י הבריטים במסגרת כיבוש הארץ מידי הטורקים.
הוא נסלל מקנטרה הסמוכה לסואץ צפונה אל דיר אל בלח שברצועה. משם לחורבת מדור הונח קו משני לטובת החיילים הבריטים והפועלים המצריים ששהו באזור.
אחרי מלחמת העולם השניה נרכשו בלונדון צינורות מים בעובי 6 צול ובאורך 250 ק"מ. שימושם המקורי היה כיבוי שריפות, כאן הם הפכו לקו המים המערבי שהתחיל בניר-עם והלך דרומה לאורך הגבול דרך בארי וצאלים עד גבולות ונירים.
מטרת הקו היתה השקיית הבדואים ותחנות המשטרה הבריטיות.
בריכת המצוק
זו בריכת אגירה של באר שנחפרה בנחל גרר. הבאר נסחפה בשטפונות של שנת תשכ"א (1961), בריכת האגירה עצמה התמוטטה בחורף של שנת תשנ"ב (1992) כשנחל גרר חתר תחתה, ניתן לראות את מחצית הבאר תלויה על המצוק וחציה האחר מוטל בתחתית הנחל.
מצוק חולי
זהו צידו הצפוני של תל רעים, בעת שיטפון מתחתר בו הנחל בעוצמה וגורף ממנו עוד ועוד.
גב מים
זהו גב שחפרו הבדואים בתוך האפיק, בימות החורף הוא מלא מים.
באר אנטיליה
בור זה נבנה בסוף התקופה העות'מאנית (תרע"ז לערך (1917). אנטיליה פירושה כלי קיבול למים (נטלה), שיטת השאיבה מבאר זו היה רתימת אדם או חמור לשרשרת שדליים קבועים בה, הילוך האדם או החמור בצורה סיבובית גרם לשרשרת להעלות את הדליים כשהם מלאים ולהורידם לאחר הריקון.
בשלב מסויים החליפה מכונה את פעולת האדם והבהמה.
בורות ביזנטיים
אלו בורות אופיינים לתקופה הביזנטית, הם נבנו מאבני כורכר שנצבו במצוק הסמוך ואגרו מים שזרמו באפיק הנחל. כמוהם נראה בהמשך, וגם במקומות אחרים בנגב, כמו צומת סעד ונחל פטיש.
צורת הבורות כפעמון, פתח השאיבה היה בראש הבור. הם היו שקועים באדמת הסביבה ונחשפו עם השנים.
בור מדור
חורבת מדור הייתה ישוב בדואי בשם "אל מנדור" דהיינו מכלאת צאן. בראש הבור ניתן לראות את אגני השיקוע העשויים חרס שנאטמו ע"י הבריטים לטובת שיקתות להשקאת הסוסים של דיוויזית אנז"ק (אוסטרליה ניו זילנד קורפוס, דהיינו היחידה האוסטרלית ניו זילנדית שאנשיה לחמו באזור הנגב).
מיד אחרי הבור נבחין בשרידי הישוב אל מנדור, במבנים הרוסים, בוסתני פרי ובית קברות.
טחנת הקמח
מכאן ואילך אנו נכנסים אל המתחם הבריטי הענק שהוכן במטרה לשמש בסיס-אם לכוחות שכבשו את הארץ מידי התורכים.
כאן במקום זה עמדה טחנת הקמח שסיפקה חומר גלם למטבחי הצבא.
במקום נותרו שתי תושבות מבטון ועמודי ברזל, של מכונת הטחינה, וחדר גדול.
מחסני תחמושת
הבריטים גילו שבמקום זה מצויים מרבצי גפרית החיוניים לתעשיית התחמושת והגומי, הם כרו את הגפרית ועיבדו אותה לצורתה הסופית, את המכרות ומפעל הגפרית נראה בהמשך הדרך. מכאן ואילך אנו עוברים לצידם של מחסני התחמושת הבריטים.
המחסנים עשויים בצורת האות ח, מוקפים בסוללת עפר. הצד הרביעי עשוי בטון.
חלק מהמחסנים נהרסו ברבות השנים, החלק שנותר שימש בחול המועד תשנ"ז כבסיס לפרויקט פיסול סביבתי. ההסבר על מהות הפסלים נמצא בהמשך הכביש, ליד קרן הזהב.
בתקופת האביב פורח המישור כולו בצהוב ובכחול מרהיבים.
מגדל שריפות
זהו מגדל שמאוייש ע"י פקחי קרן קיימת לישראל, ומטרתו מתן התראה עם פרוץ דליקה.
כיום המגדל מאויש רק לעיתים נדירות.
קרן הזהב
זהו מייצג ספק רציני ספק הומוריסטי.
השלט שמוצב במקום מספר כך:
"ביום שלישי 31/3/1998 בשעה 15:00 במקום זה בין נח'אביר לרצועת עזה הוטמנו בעומק של 10 מטר קרן אור שמש ועלה זהב. קרן אור השמש משומרת במאגר תת קרקעי בתוך תאים פוטוולטאים. בעוד שנים אחדות תהפוך קרן האור לזהב ועלה הזהב לאור".
פארק נחא'ביר
במקום פינת פיקניק, מתקני שעשועים, ברז מים ושרותים (אקולוגיים).
נח'אביר - בארי הישנה
קיבוץ בארי עלה על הקרקע במוצאי יום הכיפורים תש"ז (1947) במסגרת עליית י"א הנקודות לנגב.
תחילה הוא שכן במקום הזה על אדמות נח'אביר, אך לאחר מלחמת העצמאות עבר למקומו הנוכחי (כשני ק"מ מזרחה), שם האדמה מתאימה יותר לחקלאות.
מבארי הישנה נותרו מגדל המים, בית הביטחון בו אוחסן הנשק וציוד הקשר והרפואה, ועמדת הגנה (נמצאת מצידו הדרומי של הכביש).
כביש הבטון
כביש זה נסלל ע"י הבריטים כדי לקשר בין מפקדת חיל האויר המלכותי הבריטי (R.A.F.) שישבה כאן לשדה התעופה של עזה והביצורים בחזית.
בצידו הצפוני של הכביש במרחק כשני ק"מ מכאן בלב היער, הוקמה אנדרטה לזכר חיילי הדיוויזיה האוסטרלית ניו זילנדית (אנז"ק) שכבשו את דרום הארץ מידי הטורקים.
האנדרטה בצורת האות A, ועליה מרפסת תצפית שאינה שימושית יותר בשל צמיחת העצים שסביבה לגובה רב.
מכרות הגפרית
הגיאולוג הבריטי וויליאמס שהסתובב באיזור שמע מהבדואים שישנו מקום שריח עז של גפרית נודף ממנו.
הבריטים שחצבו במכרה הפתוח בעזרת פועלים תושבי עזה, ניצלו למעלה מ 7,000 טון גפרית, שנכרו במקום והוסע על גבי קרונית שנעה על מסילה אל המפעל השוכן מעט מערבה.
הגפרית המשמשת לתעשיות התחמושת והגומי יוצאה לחו"ל, אך בימי מלחמת העולם השניה נוצרו קשיים ביצוא והכדאיות הכלכלית ירדה, או אז ננטש המכרה והמפעל הוסב למפקדת חיל האויר המלכותי הבריטי.
מפעל הגפרית
בחזית המפעל ניצב הכבשן בו נאפתה הגפרית, בעורפו באר המים ששימשו לשטיפתו.