מכפר הרי"ף לרבדים, דרך חוות שנלר ותל מקנה

סוג: קווי נושא: נוף, היסטוריה, פריחה תחבורה: רכב פרטי, שטח עירוני מחיר: ללא עלות רמת קושי: קליל משך: חצי יום זמן: בכל שעות היום אורך: 10 ק"מ עונה: כל השנה מים: יש מפת סימון שבילים: 10 - גוש דן וחוף פלשת נבדק לאחרונה: 4/10/2015
מזג האוויר באזור: 16

תקציר:

סיור בשדות פלשת, נבקר בדרך בריטית, נקודות תצפית והתיישבות, נסיים בעקרון הפלישתית (ניתן לוותר), ובפלג נחל הזורם בכל ימות השנה. מומלץ לאופנים, אפשרי ברכב רגיל

איך מגיעים:

מצומת מסמיה (כביש 3/40) נפנה מזרחה לכביש 3.

אחרי כחצי ק"מ נפנה ימינה לכביש 383 וניסע בו כק"מ וחצי, עד לכפר הרי"ף.

ניכנס לכפר ובכיכר הראשונה נפנה שמאלה וניסע כשני ק"מ.

בשיא הגובה, לצד חורשת עצי פאולוניה, נעיין בשלט המוצב בצד ימין שמסביר את תולדות סלילת הכביש הבריטי.

נמשיך לנסוע ונחצה את כביש 6 ע"ג הגשר (משמאלנו, בין הגשר הנוכחי לבין גשר הבא - הצפוני יותר העובר על כביש 383, נפל טיל הגראד הרחוק ביותר בימי עופרת יצוקה.

נמשיך עד שנגיע אל מרגלות מאגר המים של כפר מנחם.

נעלה אליו ומימינו נראה את סוכת הגפנים המשקיפה על הסביבה.

נמשיך מעט מזרחה עד לכיכר, בה נפנה שמאלה-צפונה ונגיע לכביש 383.

נחצה את הכביש וניכנס לשדות, נפנה שאלה וניסע עד לכביש 6, כאן נפנה ימינה וניסע לאורך הכביש.

אחרי כשני ק"מ, מיד אחרי מאגר המים שמימיננו, נראה את קבוצת העצים שבמרכזה האנדרטה לקיבוץ רבדים.

אח"כ נמשיך לאורך כביש 6 כשני ק"מ נוספים, לכשנגיע לשביל מסומן אדום הפונה ימינה, נוכל להשקיף אל תל מקנה (עקרון הפלישתית) הנמצאת מימיננו במרחק של כק"מ. זהו תל נמוך שנבלע על רקע המטעים, כיום מכוסים שרידיו עפר.

נמשיך בדרכנו ונחצה את אפיקו הזורם של נחל תמנה. כאן נוכל לפנות ימינה אל שביל המסומן באדום ולצאת אל כביש 3 ליד הבסיס הצבאי, או לפנות שמאלה מתחת לגשר אל שביל מסומן ירוק ולצאת אל כביש 3 דרך קיבוץ רבדים.

מידע כללי:

עקרון היא אחת מערי הפלישתים. בעבר זוהתה בקרבת הישוב עקרון של ימינו, בעיקר על בסיס שמו הערבי "עקיר", כיום מקובל לזהותה בתל מקנה אשר בין יסודות ורבדים.

בתל נערכו חפירות ונמצאו ממצאים רבים ומענינים, הם הוצגו בעבר במוזיאון שבקיבוץ רבדים, אך הועברו לפני מספר שנים למוזיאון באשדוד. כיום מכוסה התל כולו בעפר וקוצים, וקשה לזהות את ממצאיו.

באתר חוות שנלר השתכנו חברי קיבוץ רבדים מיד אחרי נפילת קיבוצם בגוש עציון ערב הקמת המדינה, ולפני עלותם לנקודת הקבע. את סיפורם המרתק של רבדים נשמע בביקורנו בקיבוץ וברחוב הפלישתי המוצג בו (הממצא היחיד שנותר לאחר העברת המוזיאון לאשדוד).
 
וזה סיפורו של שנלר והחווה שלו.

לשם כך נחזור כמה שנים אחורה לשנת תר"כ-1860. בשנה זו ארעו כמה וכמה דברים מענינים. בנאפולי ובסיציליה פרץ מרד כנגד עליית מחירי הלחם, בהונגריה נולד ב.ז. הרצל וברוסיה האדמו"ר הרש"ב מליובביטש זצ"ל, בארה"ב נבחר אברהם לינקולן לנשיא (מה שהביא לפתיחת מלחמת האזרחית בשנה שלאחריה ולביטול העבדות בעוד חמש שנים) ובסין הסתיימה מלחמת האופיום השניה.  אח, איזה עולם נפלא היה אז.....
 
אבל לא על כל אלה באנו לספר כי אם על מלחמת האזרחים שפרצה בלבנון. למעשה החל המרד עוד בשנת תרי"ח-1858, כמרד מעמדי של האיכרים נגד השליטים. אולם כטוב לב החבר'ה במרד הפכו אותו עד מהרה למלחמת אזרחים מארונים נגד אזרחים דרוזים, ובהמשך ירדו מהיציע אל המגרש אזרחים שיעים טובי לב ואזרחים יוונים אורתודוקסים שופעי נדיבות ועוד כל מיני חבר'ס נחמדים. נשמע לכם מוכר? כן. לא תמיד היה היאהוד אשם בכל הצרות של השכונה.
באותה שנה התערבו חמש המעצמות (מישהו אמר אמריקה? מה פתאום, אנחנו מתכוונים לרוסיה, אוסטריה, פרוסיה, צרפת ובריטניה) ועשו סדר בבלגאן, האם זה החזיק מעמד? ברור, תראו איך פורחת ומשגשגת מאז ועד היום מדינת הארזים.
נו שוין, לא על כך באנו לספר לכם. הקיצער המעיישע, מלחמה כמו מלחמה מותירה אחריה יתומים רבים. מה עושים? תשאלו את יוהאן לודוויג שנלר. הברנש הזה היה מסיונר גרמני שחי בירושלים, ובעידודה של ממשלת גרמניה קם ועשה מעשה. לא מעשה אחד כי אם ארבעה מעשים.
 
ארבעה בתי יתומים הקים שנלר ברחבי הארץ לטובת אותם יתומים מארונים:
 
הראשון והמפורסם מביניהם הוא זה שקיים ועומד עד היום הזה במחנה שנלר (הנטוש) שברחוב מלכי ישראל בירושלים. בהיות חלקו הגדול סגור לקהל (מלבד בארוע "בתים פתוחים" המתקיים מידי שנה בסביבות חודש תשרי, יש להתעדכן באתר שלהם), כלומר כל מה שבתוך הבסיס, - אך ישנם מספר בתים לאורך הרחוב בהם מתגוררות משפחות של יהודים יראים ושלמים - נקצר ונספר רק שהוא הוקם בשנת תרט"ו-1955 תחילה כחוות מגורים, אך משנת תר"ך-1860 ואילך הורחב במטרה לשמש כבית יתומים נוצרי תמים, ובעבור השנים התגלו פניהם האחרות של מנהליו, כשהוא הפך למרכז פעילות פרו-נאצי כולל נסיון לייבא נשק כדי להילחם ביהודים (שוב היהודים אשמים, הזהרנו אותכם ולא האמנתם), אך זה לא החזיק יותר מידי זמן באויר, כשבפרוץ מלחמת העולם השניה נפנפו הבריטים העצבניים את כל האוכלוסייה הגרמנית מפלשתינה לאוסטרליה הסמוכה, זה כלל את הטמפלרים בהם עסקנו בכמה וכמה חידות ועוד כל מיני אספסופים שבאו לפה מבלי לבקש מאיתנו רשות. וכך נגמרה סאגת שנלר הגרמנית והחלה הישראלית, שהיא תמיד תמיד יותר מפותלת מרשימה ומסובכת.
לפני קום המדינה שימש הבסיס הבריטי שהוקם בו כמטווח עבור לוחמי האצ"ל והלח"י, לאחר קום המדינה שימש כבסיס עבור כוחות צה"ל, כך הוסתרו בו טנקים לקראת מלחמת ששת הימים, בניגוד גמור להסכמי שביתת הנשק, אוי ווי. אח"כ הוסיף לשמש יחידות שונות בגלגולים שונים ומשונים, עד שפונה סופית לפני כשנתיים. לא לפני ששימש כתפאורת רקע לצילום הסרט "אושפיזין" (אחרי שמשתתפיו נרגמו באבנים בשכונה אחרת, וד"ל). בקיצור אחלה מקום.
 
השני הוקם בעיר הערבית נצרת.
במערבה של העיר במחצית הדרך בין העיר העתיקה לקיבוץ כפר החורש, בנה בשנת תר"ע-1910 אדון יוהאן לודוויג שנלר שלוחה לבית היתומים הסורי שבירושלים. העסק לא כל כך צלח, שכן בשנת תרע"ח-1918 הגיעו לשם הבריטים ולהם היו תוכניות משלהם, בשנת תרפ"ב-1921 הוא שימש כבית יתומים לארמנים דוקא. אך לבסוף הגיעה שנת תרפ"ח-1928 והאתר שב ליעודו המקורי, וכך הוא פעל עד שבשנת תרצ"ג- 1939 התעופפו מכאן אנשיו יחד עם חבריהם הירושלמים והסוף ידוע.
כמו בירושלים, גם כאן השתלט צה"ל על המבנים, ורק לפני כחמש שנים התפנה משם, תוך שהוא מאפשר לתושבי העיר לנצל את השטח לשכונת מגורים, מלבד שלשה מבנים שנותרו עדות אילמת לפרשה זו.
 
השלישי הוקם במקום בו אנו נמצאים כעת. כאן הוקמה השלוחה החקלאית של בית היתומים הסורי, והיא נועדה לשמש את השוכנים בו ללימודי חקלאות. כך פשוט? לא כל כך, גם זה לא ממש הצליח. השימוש היותר מועיל של מבני החווה היה דוקא בתקופת השתכנות עקורי רבדים מהגוש, ששכנו במקום למעלה משנה, עד אשר מצאו להם מנוחה במשכנם הנוכחי שממערב לכביש שש.
ועוד שימוש מועיל נעשה בו ע"י שני חבר'ה מחבלני חטיבת גבעתי של הימים ההם, שערכו בו תחרות פיצוצים עזה, שיש טוענים כי קולותיה נשמעים בסביבה עד היום, בעיקר בלילות גשומים, ולך תתווכח עם אגדות.
פרשיה עלומה נוספת שקשורה במקום זה, היא רכישת קרקעות הסביבה בידי חברה מסתורית בשם "החברה להכשר הישוב" (הכשרת הישוב?) עבור יהודים מליטא שחפצו להקים במקום ישוב בשם ..... "כפר קנאים" לזכר קנאי מדבר יהודה מתקופת הבית השני.

 
על הרביעי, זה שנמצא בחוות שפון בכניסה לקיבוץ נצר סירני, ואשר משמש כיום כאולם ארועים, נספר בביקורנו שם.

ועל גירוש הגרמנים ע"י הבריטים נספר בביקורנו בבני עטרות הלא היא וילהלמה.

פירוט:

הדרך מכפר הרי"ף לכפר מנחם נסללה ע"י הבריטים בשיטת הסולינג, דהיינו אבנים קטנות ועל גבן זפת. כביש מסוג זה קיים בכמה מקומות בארץ וכן ברמת הגולן.

סוכת הצל של כפר מנחם הוקמה ע"י אחד מתושבי הקיבוץ, נא לשמור על הנקיון. מומלץ לבקר במקום בשקיעה.

בחוות שנלר לא נשאר כלום. כיום יש שם כמה עצים, אנדרטה קטנה לזכר רבדים ושובך לצפרים נודדות. אך המון שדות מוריקים/חרושים למלוא העין.

בתל מקנה ניתן לראות מעט שרידים, בעיקר את שער העיר ובתי בד. זה מחייב להגיע למקום בסתיו כשהקוצים הישנים נמוגו והחדשים עדין לא צמחו. בשיא התל הוקם מצפור תל עקרון לזכרו של מיכה אידליין, ולמרגלותיו ישנה באר מימי התורכים.

בערוץ נחל תמנה נוכל לשכשך את רגלינו. המים נקיים (לא לשתיה) וזורמים בעוז בכל ימות השנה.

היציאה דרך רבדים (הסימון הירוק) עוברת בין מאגרי מים בהם שוכנים ציפורים יפות בעונות הנדידה.

באיזור ניתן לשכור אופניים אצל "עידן אופן" ולבצע טיול אופניים מקסים בין השדות. פרטים בטלפון 050-9992108

 

 

דגשים נוספים:

השבילים בשדות בוציים כל ימות השנה. חלקם מהשקייה, חלקם ממעיינות הנובעים בצידם. יש לשים לב טוב לפני ירידה לכל ערוץ, ולו הקטן ביותר. המעבר ברגל ולאופנים אפשרי ופשוט, לרכב רך הוא מסובך יותר. ערוץ נחל תמנה במפגשו עם כביש 6 זורם על גבי כביש בטון, ניתן לחצותו ללא חשש.

34.833131.7665