מראש העין לאלעד, דרך הגבעות המזרחיות

סוג: קווי נושא: נוף, היסטוריה, פריחה תחבורה: תחבורה ציבורית מחיר: ללא עלות רמת קושי: צעירים בכושר משך: יום שלם זמן: בכל שעות היום אורך: 12 ק"מ עונה: סתיו, חורף, אביב מים: אין מפת סימון שבילים: 7 - השרון ומערב השומרון
מזג האוויר באזור: 15

תקציר:

מסלול רגלי/אופני שטח. סובב העיר אלעד, ועד למזרח ראש העין. מחצבות גיר וכבשני סיד, נוף, היסטוריה ופריחה.

איך מגיעים:

ניסע בכביש 444 ממערב למזרח, בכניסה הדרומית של ראש העין נפנה צפונה לרחוב יהודה הלוי, ונחנה מיד אחרי עמדת השמירה.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------

נחצה את הכביש לכיון מערב ונעלה אל בריכת החורף.

נשוב ונחצה את הרחוב לכיון מזרח, וניכנס לכביש משובש מסומ"ש באדום, ונעלה למגדל צדק. בתחילת הכביש נראה אנדרטה ובצמוד לה ישנו עמוד ששימש כנראה כברז מים. בדרך נחלוף על פני תחנת משאבות מים מימין ומחצבה משמאל.

אחרי כשלש מאות מטרים, נגיע לשער הכניסה לאתר מגדל צדק, נפנה שמאלה ונלך בשביל הנופי העולה לכיון קבר השייח'.

סביבות קבר השייח' קברים מוסלמיים, ומאחוריו שלט הנצחה לחייל אליהו הויזלר הי"ד.

נמשיך ונעלה עוד חמישים מטרים אל עמדת התצפית, ממנה נשקפים נופי הסביבה, ומכאן נצעד במסלול הנופי הסובב את הגבעה עם כיון השעון.

מצידה המזרחי של הגבעה נראה שלטי הסבר, ואחריהם מערת קבורה יהודית מתקופת בית שני, אחריה בריכת מים מהתקופה הביזנטית ואחריה עוד שדה קבורה הכולל מערת קבורה יהודית שמעליה קבר זוגי מהתקופה הרומית, ולפניה שורת קברים מוסלמיים.

השביל יורד בין שיחי הצבר ומסתיים בבית הקברות של הכפר המוסלמי.

כאן נפנה ימינה ושוב ימינה ונעלה לכיון מגדל צדק, נחצה את השביל ועלה שמאלה אל פתח המצודה שנמצא בצידה הצפוני.

נצא מן הפתח המזרחי ונלך לאורך הקיר המזרחי לכיון דרום, אחרי המצודה נראה אבן שכב עגולה. נשוב צפונה, ונרד ימינה אל הדרך המוליכה מזרחה אל המחצבות, לכל אורך הדרך מצידה השמאלי מונחים סלעים שמסמנים אותה.

נלך אל הכבשן האמצעי, שמימינו ומשמאלו כבשנים נמוכים בעלי שלשה פתחים.

נטפס על הכבשן דרך מדרגות שבצידו השמאלי ובהמשך דרך הכבש העולה אל גגו ממזרח.

נרד ונפנה צפונה אל מעבר לקובית הבטון הענקית ששוכבת הפוך, ונפנה מזרחה אל תוך המחצבה. נטפס על הדופן הימנית שלה ונגיע אל דרך רחבה ההולכת ישר לכיון מזרח.

לאחר כק"מ צעידה נגיע אל קו המתח הגבוה של חברת החשמל. מתחתיו נפנה ימינה ונרד בשביל אל נחל שילה. נמשיך לאורך הנחל באחת הדרכים שבצידיו, ולאחר ק"מ נגיע לבקעה רחבה וברכזה מבנה בטון מתפורר בעל שני חדרים וגג שמחבר ביניהם. בצידו הצפוני עמוד בטון ועליו הכתובת "שטח אש" שמאחוריו ציור ג'יפ.

נמשיך בשביל ההולך דרומה, עד שנעקוף את הגבעה שמימיננו, ונפנה ימינה (מערבה) לאחר כמאה מטרים ניפגש בשביל נוסף המגיע ממזרח והוא מסומ"ש אדום (זהו המשכו של מסלול הטיול בו התחלנו את הסיור).

נעלה איתו מזרחה ומיד דרומה ואחרי כמאתיים מטרים נפנה בו מזרחה תוך שהוא מטפס ועוקף את הגבעה מצידה המזרחי, עד שנגיע לגדר העיר אלעד.

נלך בשביל ההולך במקביל לגדר החיצונית של העיר לכיון דרום (אין כניסה לעיר מצד זה). השביל יורד לנחל מזור ופונה שמאלה ומטפס ליער קולה.

נעלה בשביל הנושק מימינו לחורשת אורנים ובה מאהל בדואי (בתקופת החורף). לאחר שהשביל פונה שמאלה נגיע לצומת דרכים, בה נפנה שמאלה לאנדרטת קולה.

נשוב מהאנדרטה ונפנה ימינה (לכיון צפון), מכאן אנו צועדים בשביל כורכר רחב וכבוש המסומן בצבעי שביל ישראל.

השביל יורד בתוך יער לכיון העיר אלעד לתוך אפיקו של נחל מזור, לאחר כשני ק"מ הוא מגיע לכביש ישן (זהו התוואי הקודם של כביש 444), משמאלנו אנטנות סלולאריות, זהו האתר חצרות כח.

נפנה ימינה בכביש ונלך למאוזוליאום מזור.

נמשיך צפונה לאורך כביש 444 בשביל מסומן בצבעי שביל ישראל, אחרי כק"מ נגיע אל הכניסה לעיר אלעד.

 

הנהג יוכל לשוב אל הרכב באוטובוס שמספרו 79 ותדירותו גבוהה.

מידע כללי:

אנו נמצאים על הגבול בין מישור החוף לשפלה.

שיפוליו המערביים של רכס הגבעות, הם קו המגע בין מישור החוף והשפלה. ההולכים בדרכים בימי קדם (וגם כיום) העדיפו לצעוד במישור השטוח ולא לטפס ולרדת על הגבעות, לכן הדרך המרכזית שחצתה את ארץ ישראל בקו דרום-צפון, היתה דרך-הים (ויה מאריס) שהלכה לאורך מישור החוף וקישרה בין מצרים לסוריה.

הגשם היורד על הרי השומרון מחלחל פנימה לתוך שכבוד הגיר (האקויפר), ועושה בהן עד דרכו עד שהוא נתקל בשכבה אטימה למים (האקוויקלוד). שכבה זו נמצאת בקו המגע שבין השפלה למישור, מה שגורם לפרץ המעיינות היוצרים את נחל הירקון.

נחל הירקון מתחיל בפארק אפק הסמוך, ומשם הוא מתפתל עד שנשפך לימה של תל אביב.

עובדה זו מחייבת את ההולכים בדרך-הים לעבור בתווך צר (3 ק"מ לערך) בין גבעות ראש העין למקורות הירקון.

מי ששולט בגבעות אלו, שולט בעצם על המעבר בין חלקי הארץ יהודה וגליל, ובין חלקי הסהר-הפורה מצרים וסוריה. 

עובדה זו הביאה עוד בתקופה קדומה את המבקשים למשול בארץ ישראל, ליצור לעצמם בסיס אחיזה דוגמת מבצר או מגדל-תצפית על גבי רכס זה.

עוד יש לשים לב שלכאן נשפך אפיק נחל שילה היורד מקו פרשת המים שבשדרת ההר המרכזי. משם לכיון מזרח יורד אפיקו של נחל ייטב (ואדי אל עוג'ה), תופעה שיוצרת קו גבול טבעי שהמגן עליו יכול לחלק את הארץ לרוחבה. מה שעשו הבריטים בימי מלחמת העולם הראשונה ונקרא בשם "קו העוג'ות" (עוג'ה בערבית הוא פתלתל, הירקון הוא נחל הזורם בפיתולים רבים ולכן נקרא בערבית ואדי אל עוג'א, כשמו של נחל ייטב). 

רובו המוחלט של המבצר הנוכחי עדין לא נחפר, אך המעט שנגלה לעיני המבקר מלמד על מקום שמי שבנה אותו השיג בכך שליטה בתצפית על פני כל מישור החוף ועד לים.

בתקופת השופטים, בימי היות עלי הכהן הגדול במשכן שילה, נפגשו בסביבה זו צבאות ישראל ופלישתים למלחמה בה נפל ארון הברית ונחרב המשכן (שמואל א' פרק ד'): "וַיְהִי דְבַר שְׁמוּאֵל לְכָל יִשְׂרָאֵל, וַיֵּצֵא יִשְׂרָאֵל לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים לַמִּלְחָמָה, וַיַּחֲנוּ עַל הָאֶבֶן הָעֵזֶר, וּפְלִשְׁתִּים חָנוּ בַאֲפֵק. וַיַּעַרְכוּ פְלִשְׁתִּים לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל, וַתִּטֹּשׁ הַמִּלְחָמָה, וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים, וַיַּכּוּ בַמַּעֲרָכָה בַּשָּׂדֶה כְּאַרְבַּעַת אֲלָפִים אִישׁ. וַיָּבֹא הָעָם אֶל הַמַּחֲנֶה, וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לָמָּה נְגָפָנוּ ה' הַיּוֹם לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים, נִקְחָה אֵלֵינוּ מִשִּׁלֹה אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' וְיָבֹא בְקִרְבֵּנוּ וְיֹשִׁעֵנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ. וַיִּשְׁלַח הָעָם שִׁלֹה, וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן בְּרִית ה' צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים, וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי עֵלִי עִם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים חָפְנִי וּפִינְחָס. וַיְהִי כְּבוֹא אֲרוֹן בְּרִית ה' אֶל הַמַּחֲנֶה, וַיָּרִעוּ כָל  יִשְׂרָאֵל תְּרוּעָה גְדוֹלָה, וַתֵּהֹם הָאָרֶץ. וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים אֶת קוֹל הַתְּרוּעָה וַיֹּאמְרוּ, מֶה קוֹל הַתְּרוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּמַחֲנֵה הָעִבְרִים, וַיֵּדְעוּ כִּי אֲרוֹן ה' בָּא אֶל הַמַּחֲנֶה. וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים, כִּי אָמְרוּ בָּא אֱלֹהִים אֶל הַמַּחֲנֶה, וַיֹּאמְרוּ אוֹי לָנוּ כִּי לֹא הָיְתָה כָּזֹאת אֶתְמוֹל שִׁלְשֹׁם. אוֹי לָנוּ, מִי יַצִּילֵנוּ מִיַּד הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה, אֵלֶּה הֵם הָאֱלֹהִים הַמַּכִּים אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַכָּה בַּמִּדְבָּר. הִתְחַזְּקוּ וִהְיוּ לַאֲנָשִׁים פְּלִשְׁתִּים, פֶּן תַּעַבְדוּ לָעִבְרִים כַּאֲשֶׁר עָבְדוּ לָכֶם,  וִהְיִיתֶם לַאֲנָשִׁים וְנִלְחַמְתֶּם. וַיִּלָּחֲמוּ פְלִשְׁתִּים, וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל  וַיָּנֻסוּ אִישׁ לְאֹהָלָיו, וַתְּהִי הַמַּכָּה גְּדוֹלָה מְאֹד, וַיִּפֹּל מִיִּשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רַגְלִי. וַאֲרוֹן אֱלֹהִים נִלְקָח, וּשְׁנֵי בְנֵי עֵלִי מֵתוּ חָפְנִי וּפִינְחָס. וַיָּרָץ אִישׁ בִּנְיָמִן מֵהַמַּעֲרָכָה וַיָּבֹא שִׁלֹה בַּיּוֹם הַהוּא,  וּמַדָּיו קְרֻעִים וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ. וַיָּבוֹא, וְהִנֵּה עֵלִי יֹשֵׁב עַל-הַכִּסֵּא יַד דֶּרֶךְ מְצַפֶּה, כִּי הָיָה לִבּוֹ חָרֵד עַל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וְהָאִישׁ בָּא לְהַגִּיד בָּעִיר, וַתִּזְעַק כָּל הָעִיר. וַיִּשְׁמַע עֵלִי אֶת קוֹל הַצְּעָקָה, וַיֹּאמֶר מֶה קוֹל הֶהָמוֹן הַזֶּה, וְהָאִישׁ מִהַר וַיָּבֹא וַיַּגֵּד לְעֵלִי. וְעֵלִי בֶּן תִּשְׁעִים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה, וְעֵינָיו קָמָה וְלֹא יָכוֹל לִרְאוֹת. וַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֶל עֵלִי,  אָנֹכִי הַבָּא מִן הַמַּעֲרָכָה, וַאֲנִי מִן הַמַּעֲרָכָה נַסְתִּי הַיּוֹם,  וַיֹּאמֶר מֶה הָיָה הַדָּבָר בְּנִי. וַיַּעַן הַמְבַשֵּׂר וַיֹּאמֶר, נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים, וְגַם מַגֵּפָה גְדוֹלָה הָיְתָה בָעָם, וְגַם שְׁנֵי בָנֶיךָ מֵתוּ חָפְנִי וּפִינְחָס, וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים נִלְקָחָה. וַיְהִי כְּהַזְכִּירוֹ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיִּפֹּל מֵעַל הַכִּסֵּא אֲחֹרַנִּית בְּעַד יַד הַשַּׁעַר, וַתִּשָּׁבֵר מַפְרַקְתּוֹ וַיָּמֹת, כִּי זָקֵן הָאִישׁ וְכָבֵד, וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה".

לא במקרה הוא שהם נפגשו דוקא במקום זה. הפלישתים חיו במישור החוף, הישראלים בהר. הפלישתים שאפו כל העת לעלות ההרה ולדחוק את רגלי הישראלים, לעיתים גם הצליחו בכך ותקעו יתד בבית לחם ובמכמש.

בין מגדל צדק נחשונים עובר אפיק הנחל ההולך משילה הנה, ושמו כיום "נחל שילה", מסתבר שדרך נחל זה עברו הצבאות ורץ המבשר.

יוסף בן מתתיהו מספר שבמקום זה הנקרא "מגדל אפק" (אפק הוא מקום מים רבים, ברבים-אפיקים, כך נקראת אפק כאן ועל יד עכו וכן במזרח הכינרת), היה ישוב יהודי בימי המרד הגדול, והוא חרב ע"י הרומאים, שרידים מתקופה זו מצויים בעמקי המצודה שעדין לא נחפרו, ובמערות קבורה יהודיות (ובהן עצמות!)  על גבעת קבר השייח'.

בתקופה הרומית והביזנטית היה במקום ישוב, שרידים ממנו נראה בסיורנו. בתקופה הצלבנית נבנתה במקום מצודה בשם "מיראבל" (=יפה נוף), והיא חרבה בתקופה המוסלמית, נבנתה שוב וחרבה.

לפני כארבע מאות שנה הוקם במקום כפר ערבי בשם מג'דל יאבא (שיבוש אופייני למילים מגדל יפו), לפני כמאתיים שנה השתלט על האזור שייח' בשם צאדק אל ג'מעיני שהתעסק בשוד עוברי דרכים, עד שהעלה את חמתם של הטורקים והם הגלו אותו לבוסניה.

בסופו של דבר חרב הכפר בימי מלחמת העצמאות ותושביו נמלטו מזרחה. בהוראת ראש הממשלה דאז נהרסו בתיו. שרידי בית הקברות של הכפר מצויים בעמק שמאחורי גבעת קבר השייח'.

המסלול עובר ממזרח לגבעות הנמוכות של השפלה הנמוכה, בינן לבין גבעות נישאות ותלולות שממזרח. את שורת הרכסים חותכים שני נחלים, הגדול שבהם הוא נחל שילה היורד מסביבות שילה, דרך מערב הרי שומרון, הקטן הוא נחל מזור שמתחיל באיזור זה ויורד מערבה עד שמתחבר לנחל שילה ושניהם נשפכים לנחל הירקון ממערב לאזור התעשיה "סגולה" שבפתח תקוה.

לאורך המסלול נצעד במסדרון קו המוביל הארצי של חברת החשמל, המוליך מתח בעוצמה של 400 מגה וואט מהתחנות שבדרום אשקלון אשדוד צפית וגזר, אל אזור זה ומכאן בתוואי כביש 6 לצפון הארץ.

הגבעות בנויות מאבן גיר והעמקים מאדמה רנדזינה אדומה שנוצרה מבליית הסלע. אדמה זו פוריה אך אינה מנוצלת כיום בגלל שהיא משמשת לשטח אש צה"לי.

האזור שוחרר בסדרת קרבות, בהם מצבע בתק במג'דל יאבא ומבצע קולה ביער קולה, שהובילו למבצעדני ושחרור רמלה-לוד.

ראש העין שוכנת למרגלות מגדל צדק, היא הוקמה כמעברה על חורבות מחנה צבאי בריטי גדול שהוקם על בסיס כפר ערבי, בשנות העלייה הגדולה מתימן והורחבה לעיר בשנת תשס"ד בעקבות העליה הגדולה ממדינות חבר העמים. קיבוץ נחשונים הוקם בשנת תש"ט והוא מפעיל מחצבות ופארק מים. אלעד הוקמה בשנות תש"ס ואילך, ועד מהרה הוכרה כעיר.

פוטנציאל ההתרחבות שלה חסום כיום ע"י המחצבות, שטח האש ומסדרון החשמל.

בסביבה זו צומחים פרחי בר רבים ומגוונים, בהם, תלתן הארגמן, חרצית עטורה, עכנאי יהודה, חצב מצוי, חרדל לבן, כלנית מצויה, ועוד.

פירוט:

בריכת החורף

בריכת החורף של ראש העין היא שריד לבריכות חורף רבות שהיו באיזור השרון, רובן נעלמו עם הזמן בגלל עבודות פיתוח.

בריכת חורף מתמלאה בגשמי החורף ומתייבשת בעונת הקיץ, לכן נמצא בה בעיקר דו-חיים ובעלי חיים ירודים, בהם סרטן התריס הגדול שמצליח לשרוד את הקיץ בזכות ביציו הקבורות באדמה. צמחית בריכות החורף אף היא אופיינית למקוה מים עונתי.

בריכת זו נפגעה קשות בגלל סלילת רחוב יהודה הלוי שמונע מהמים הזורמים במורד הגבעה להגיע לבריכה, ולכן היא מלאה חלקית בלבד.

קרקעית הבריכה עשויה אבן גיר שעברה תהליך המסה חלקי (ניכרים נקבי ההמסה על גבי משטח הסלע) אך היא נותרה אטימה למים, וההתייבשות נובעת מאידוי בלבד.

לו ימצא מי שירים את הכפפה וינקה את הבריכה מהפסולת המושלכת לתוכה, נוכל לחזות בה בסימני חיים מרובים ממה שישנם כיום.

אנדרטה

קרבות קשים התחוללו באזור זה בימים שלפני קום המדינה עד שקו הגבול נקבע ממזרח לו. כל אזור מגדל צדק וראש העין היה בלב שטח ישובים ערביים צפוף.

ב5- למארס 1948 פונו מחצבות מגדל צדק, שהיו הספקיות הגדולות של חומרי הבנייה והופעלו על ידי חברות יהודיות.

הגנה על המחצבות ועובדיהן וכן הבטחת התחבורה אליהן, חייבו ריתוק כוחות גדולים שלא היו בנמצא.

המטה הכללי ייחס חשיבות רבה לכיבוש ראש העין, בגלל מקורות הירקון ומכוני השאיבה ממנו. אולם, גם למטרה חשובה זו לא ניתן היה להקצות כוחות, כי באותה עת ניהלה חטיבת אלכסנדרוני קרבות רבים בגזרות חשובות וקריטיות אחרות. ב- 30 במאי נכבשה ראש העין על ידי יחידות האצ"ל, שצוידו בנשק ותחמושת של החטיבה, אולם למחרת הם נסוגו לאחר התקפת נגד, בה איבד האצ"ל 12 לוחמים.

לאחר קרב זה, נכנס הצבא העיראקי לראש העין ומגדל צדק והיווה איום על פתח תקווה, כפר סירקין והסביבה.

רק בחודש יולי 1948 ניתן היה להקצות כוחות למשימה החשובה הזאת.

במבצעים המשולבים של מבצע "דני" ומבצע "בתק", בלילה שבין 11 ל- 12.7.48, כבש גדוד 32 את מגדל צדק. המבצע הסתיים בהצלחה רק לאחר שיחידות מגדוד 32, שתוגברו ע"י פלוגות ב' ו- ג' מגדוד 145, הדפו התקפות נגד כבדות של העיראקים על המשלטים הצפוניים. כתוצאה מהלחץ, פינו העיראקים את ראש העין ללא קרב, לאחר שפיזרו מוקשים והניחו מטעני נפץ במכוני השאיבה. עם כניסתם, הספיקו כוחותינו למנוע את הפעלת המטענים במכוני השאיבה ופינו את המוקשים.

לאחר ייצוב וביסוס עמדותינו במגדל צדק וראש העין, המשיך הצבא העיראקי בהתקפותיו והפגזות מתותחיו, ללא הצלחה.

36 לוחמים נפלו בכל קרבות ראש העין ומגדל צדק במהלך קרבות מלחמת הקוממיות.

(מתוך אתר חטיבת אלכסנדרוני)

במקום מונצח שמותיהם של אחד עשר לוחמים שנפלו על כיבוש מגדל צדק.

ממזרח לאנדרטה, עמוד ועליו הפסוק "ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם". זהו שריד למתקן מים שתרמה חברת מקורות.

קבר השייח'

שמו של השייח' אינו ידוע, אך ישנן סביבו אגדות רבות.

מיקומו של המבנה בראש הגבעה גרם להפסקת כריית הגיר וסגירת המחצבה ממש על סיפו של המבנה.

כיום אין במבנה מצבה או סימני קבורה כל שהם, אלא אך ורק גומחת תפילה (מחראב) הפונה לכיוון דרום, מה שמלמד שבעצם מדובר במסגד.

אליהו הויזלר הי"ד

נולד בתאריך ט' סיון תר"ץ (5/6/30) בגרמניה. עלה ארצה עם הוריו ערב מלחמת העולם השניה, וגר בפ"ת. מגיל 14 היה חבר בהגנה וערב מלחמת העצמאות, בהיותו בן שבע עשרה וחצי, התגייס לצה"ל ונשלח לחטיבת אלכסנדרוני כצלף. איתה השתתף בכמה קרבות ובהם כיבוש מגדל צדק.

ביום ה' תמוז תש"ח (12/7/48) מצא את מותו כשחיפה על חבריו בעת התקפת נגד של הערבים. כדור פגע בלבו עת עמד שעון על סלע. הובא לקבורה בבית העלמין של פ"ת.

(מתוך אתר יזכור)

רחבת התצפית

מרחבה זו נשקף נוף מדהים 360 מעלות. ממערב - פתח תקוה וערי החוף, מצפון - כפר סבא והרצליה, ממזרח - הרי השומרון, מדרום - נתב"ג וראשל"ץ.

במקום שלטי הכוונה.

מערת קבורה יהודית 

מערת קברים חצובה בסלע ובה גומחות קבורה. זו הייתה שיטת הקבורה הנהוגה בימי הבית השני. תחילה קברו באדמה ולאחר שנה לוקטו העצמות והונחו בכוכים.

על הגבעה מערות קבורה יהודיות רבות, חלקן נפגעות - לצערינו, כתוצאה ממעשי שוד אלימים מצד ערביי השומרון.

בריכת מים

בריכה חצובה בסלע, בקירות יש שורת נקבים, אלו אומנות שנועדו לתמוך בגג הבור.

שדה קבורה 

כאן אנו מוצאים למעשה שלש צורות קבורה שונות.

מערת הקבורה היא יהודית אופיינית לימי הבית השני.

מעל המערה ישנו קבר פיר זוגי מהתקופה הרומאית. סביב הבור ישנה חציבה שנועדה לתמוך את מכסה הקבר. קברים מסוג זה ניתן לראות היער בן שמן, הם ידועים בכיונים (השגוי) "קברות המכבים". נשים לב לשני כוכי הקבורה משני צידי הבור.

שורת מצבות נמוכה נמצאת מול פתח המערה במרחק מטרים בודדים. אלו קברים מהתקופה העות'מאנית.

בית הקברות של הכפר המוסלמי

זהו בית הקברות של הכפר המוסלמי "מג'דל יאבא", בצידו המרחי של הקבר התחתון ישנו כיתוב המציין שהנפטר נקבר כאן בשנת 1365 למנין המוסלמי, שהיא שנת תש"ו (1946)

מגדל צדק

משמאל הכניסה למבצר העותמאני שנבנה על גבי יסודות צלבניים, נראה בור חפירה ובתוכו חומה משופעת, היא קרויה "חלקלקה", ומטרתה מניעת טיפוס על החומה. משמאל לפתח ישנו כוך בקיר הצפוני, זהו תא שירותים שהיה נהוג להציבו מחוץ למבצר. תא מסוג זה נוכל לראות גם במצודת נמרוד שלרגלי החרמון.

ניכנס לחצר המבצר. מימין ישנו משקוף ועליו כתובת בלטינית המתאר קדוש מעונה שעל פי הידוע לנו מת במאה השניה לספירה. נראה כי אבן זו הובאה הנה ממקום אחר. ניכנס לחדר השני ונראה את האח החצובה בקיר הדרומי. ארובת האח הוציאה את העשן דרך הקיר אל גג הקומה השניה.

נחצה את החדר ונפנה ימינה, נעלה במדרגות אל הקומה השניה.

הנוף הנשקף מהחדרים מרהיב. החלונות שוחזרו בשנים האחרונות, הנקבים בקירות שימשו לשימושים שונים, מהם תנורים מהם ארונות.

בפינה הדרום מערבית של החצר הפנימית, שטח קטן מוקף גדר נמוכה. בתוכה סלע מנוקב במרכזו, זהו מתקן בישול על גבי החום/עשן המגיע מתנור שנמצא בקומה התחתונה.

שורת החדרים המזרחית שימשה לתושבי הכפר המוסלמי, ניתן לראות את הטיח הטרי יחסית שעל הקירות.

נשוב ונרד במדרגות ונפנה ימינה לחדר גדול וגבוה. בפינת הקיר הדרום מזרחי, בערך באמצע גובהו נקב, זהו הפתח התחתון של מתקן הבישול שראינו על הגג.

נצא החוצה לחצר המבצר ונשוב וניכנס אליו מהפתח המרכזי.

משמאלנו חדרים שהפתח המעוטר שלהם הוא מהסגנון המוסלמי קלאסי. ניכנס אליהם ונצא אל צידו המזרחי של המבצר.

נלך לאורן הקיר המזרחי לכוון דרום, מולנו פיסת קיר שנראית כמו עמוד זקוף, זהו שריד להרס/רעידת אדמה שפגעה במבנה. ממש מתחתיה בצידו השמאלי של השביל, ישנה אבן גיר עגולה, זוהי אבן "שכב" של מתקן לריסוק זיתים.

ההריסות בצידו הדרומי של המבצר הן שרידי הכפר מג'דל יאבא.

מחצבות הגיר וכבשני הסיד

מדרום וממזרח למגדל צדק, סדרת מחצבות ובתוכן כבשני סיד.

אבן הגיר היא משקע ימי שנוצר משקיעת בעלי חיים במים עמוקים, והתלכדות המשקע לאבן.

הגבעות המזרחיות שבין ראש העין לשוהם בנויות אבן גיר. מקדמא דנה ועד ימינו הן משמשות להפקת חומר הגלם של תעשיית הסיד, וניתן למצוא בהן שרידים למפעלי סיד ברצף כרונולוגי מאז שלשת אלפי שנה ועד ימינו אנו. 

סיד הוא תרכובת של סידן וחמצן, והוא נוצר ע"י שריפת אבן גיר בטמפרטורות גבוהות.

בבוא הסיד במגע עם מים הוא פולט חום, עובדה זו הייתה ידועה לחכמי המשנה (שבת פרק ד משנה א) "במה טומנין ובמה אין טומנין? אין טומנין לא בגפת ולא בזבל, לא במלח ולא בסיד". וגמרא (שם לט עמוד א): "רשב"ג אומר מגלגלין ביצה על גבי גג רותח ואין מגלגלין ביצה על גבי סיד רותח", ומפרש רש"י: "ואין מגלגלים בסיד רותח דהוא תולדת האור".

וכבר ניבא ישעיהו (פרק לג פסוק יב): "וְהָיוּ עַמִּים מִשְׂרְפוֹת שִׂיד, קוֹצִים כְּסוּחִים בָּאֵשׁ יִצַּתּוּ".

כבשני הסיד הקדומים נחפרו כבורות עגולים שכוסו באבנים, ובתוכן בערה האש והונחו אבני הגיר הנשרפות. לאורך הדורות שוכללו הכבשנים ונבנו בשני תאים זה על גבי זה, התחתון לשריפה והעליון לאבני הגיר, עם הזמן נוספו פתחי אוורור והסקה, תעלות אוורור וכן הלאה.

הליך שריפת הגיר והפיכתו לסיד ארך כשבוע וחצי, שבוע לשריפתו וכמה ימים לקירור הכבשן, ואז הוא שווק כאבן סיד או כאבקה.

הכבשנים המודרניים הוסקו בדלק מסוגים שונים, ונבנו על פני השטח, בגודל שאיפשר תנועה נוחה של המבעיר והמכניס/מוציא את החומר. כאלה הם הכבשנים שלנו.

שני סוגי כבשנים יש כאן. הגבוהים הם כבשנים בודדים בעלי תא הסקה אחד. ניתן לראות אפר ממלא את תחתיתם. הנמוכים משולשים והם הרוסים לחלוטין.

הכבשן עצמו עגול. הוא עשוי אבן גיר קשה וסלעים מסוגים נוספים, ובמרכזו קורות חיזוק מבטון או לבני חרס.

בקיר המערבי מצוי הפתח בצורת קשת, שנועד להיות מנהרת ההסקה של הכבשן. לכבשנים הגבוהים ישנו כבש בצידם המזרחי, על גבי הכבש הועלו אבני הגיר אל הכבשן והורדה התוצרת המוכנה.

המחצבות נפתחו כאן בשנות העשרים, והן פעילות עד היום, אולם הכבשנים מושבתים, מפני שהטכנולוגיה התקדמה והפיכת הגיר לסיד נעשה במעל נשר שברמלה.

נחל שילה

מיובליו הראשיים של נחל הירקון. תחילתו באזור הישוב שילה, משם הוא מתפתל לאורך כ 50 ק"מ עד לסופו.

הנחל אכזב, יבש בקיץ אך מרשים מאוד בעת שיטפון.

נחל מזור

נחל קטן מתחיל באזור הגבעות שממזרח ליער קולה, אך מרשים בזרימתו בזמן הגשם.

הנחל עובר את כביש 6 ומשיך דרך מחלף שעריה והשכונות הדר גנים (עובר בתוך צינור) ופג'ה שבפתח תקוה, עד שנשפך לנחל שילה בדרכם לירקון.

אנדרטת קולה

אנדרטה לזכר קרב קולה של חטיבת אלכסנדרוני. סביבה בוסתן קטן, רחבת תצפית ויציעי אבן.

ביער קולה שרידי מבצר צלבני, אך רוב השרידים הם מהכפר הערבי ששכן במקום עד שנחרב במלחמת העצמאות.

המפורסם שבין ילדי הכפר הוא הארכי רוצח עלי חסאן סלמה שכונה הנסיך האדום, והשתתף בחטיפות מטוסים.

ישנה אי בהירות באשר למספר החיילים שנהרגו בקרב זה, והדבר מפורט על גבי שלט ההנצחה.

ביער קולה ישנה פריחה יפה בעונה.

חצרות כח

במקום זה הוקמה בקיץ תש"י (1950) מעברת כח, ולאחר זמן קצר הועברו תושביה מעט מערבה והקימו את הישוב גבעת כח.

בשנת תשס"ב, עם העליה מארצות חבר העמים ואתיופיה, הוקם במקום אתר קראוונים, אך אחרי שנים מעטות הוא פורק ותושביו עברו לדירות קבע בערי הסביבה.

המוזוליאום הרומי

מבנה קבורה רומאי טיפוסי, עומד על דרך הים העתיקה (ויא-מריס) היחיד ששרד בשלמותו.

בתקופה המוסלמית שימש כאתר מוסלמי בשם "מקאם נבי יחיה", ועל כן שרד.

בחזית המבנה שני עמודים, על גבם תקרה גמלונית מפוארת. מרחבת הכניסה ניכנס אל חדר הקבורה, כאן נוכל לראות שרידי שני ארונות קבורה (סרקופגים), יתכן ששימשו לקבורה זוגית.

בקיר הדרומי נראה את ה"מחראב", זהו כיון התפילה המוסלמי למכה. ובקיר המזרחי כניסה לחדר נוסף.

בחדר זה ישנם שרידי קולומבריום ששימש לגידול יונים. כמו כן ניתן להבחין בשרידי המדרגות שהובילו לקומה השניה

בסביבה פתחי בורות ושרידי בוסתנים, זהירות נדרשת!

דגשים נוספים:

ממזרח לנו שטח אש פעיל, יש ללכת בשביל המסומן ולא לחרוג מזרחה. בגבעת קבר השייח' ישנם קברי יהודים, העליה אסורה לכהנים. בראשי הכבשנים ישנם בורות פתוחים.
34.962432.0651