את הקטלב הראשון נפגוש עוד בשביל השחור. כמאה מטרים אחרי ההתחלה, בצידו השמאלי של השביל.

גזעו של הקטלב אדום וקליפתו מתקלפת, כפי הנראה כך הוא מבריח מעליו את האפיפיטים (טפילים המתקיימים מאויר ונצמדים לעצים שונים). בחורף הוא פורח ופירותיו אדומים. הרכים שבהם מתוקים וטובים למאכל.

בשביל שוסטר נפגוש צמח קוצני בשם קידה שעירה, פריחתו צהובה ומרהיבת עין. את הצתרה ורודה שהיא אחד ממרכיבי התבלין "זעתר", ביחד עם האזוב המצוי והסומק (אוג הבורסקאים).

לוטם מרווני ניכר בזכות פירותיו המתיבשים והופכים לשחורים, אלת המסטיק הקוצנית בזכות פירותיה האדומים, עירית גדולה (העלים דומים לבצל ירוק), נרקיס מצוי בפרחים לבנים שתוכם צהוב, המרווה הקוצנית שמכונה כך ע"ש הר המוריה, שהרי פרחיה (בעיקר תת המין מרוות ירושלים) דומים למנורת המקדש. שלהבית דביקה, פואה (מוזכרת במשנה מסכת שביעית פרק ז' כצמח שעליו משמשים לצביעת בדים), סירה קוצנית ששימשה כמסננת טבעית בגת, בהיותה מונחת בתעלה שהובילה את היין ממשטח הדריכה את בור האיסוף.

מתחת לסלעי הגיר נראה רקפת מצויה, ועל הסלעים עצמם, חזזיות (לבן שהופך לירוק בבואו במגע עם מים/רוק, כתום ושחור) וטחב (ירוק וספוגי).

קשה לפספס את פרחי החצב המצוי (מבשר הסתיו, הפורח ראשון בעמוד דק וגבוה, אך עליו נשארים בכל ימות השנה) ואת בן החצב הינקיטוני.

הטמוס המצוי מטפס על עצי האלון והאורן, הצחנן המבאיש מסריח כשמו, אך פריחתו צהובה ויפה, כלך השדה (או כלח השדה, או כלח מצוי) הוא בן דוד של הגזר, אך הוא רעיל!!! וממנו הפתגם "אבד עליו הכלח" (השאוב מאיוב פרק ל').

בין העצים נמצא את החרוב המצוי, זכרי ונקבי. אלון מצוי שניכר בבלוטיו, ואלה ארץ ישראלית אדומת העלים שעליה עפצים (מין פרי דמוי חרב שאינו אלא מוטציה שנגרמת עקב עקיצת הצרעה את הענף, והוא משמש כקן לביציה).