בתי הכנסת הרבים שנמצאו ברמת הגולן (רבים יותר בריכוזם מאשר בכל מקום אחר בארץ ישראל) מעידים כי בתקופה הביזנטית היתה רמת הגולן מיושבת ביהודים רבים. יש המשערים – על פי ממצאים ארכיאולוגים כגון מקוה ושרידי מבנים- שגם במקום זה היה לפנים ישוב יהודי.

מדרש תנחומא מזהה את המקום כעיר המקלט "גולן" – "…א' ר' אבא (בר) כהנה: למה נקרא שמה ראמות גלעד, שיש לפניה שתי ברכות שלמים… (ו)את גולן בבשן זו סלוקיא"

ישנם חוקרים שמזהים את המקום – שכפי כנראה מנציח את המצביא הרומי סלווקוס – עם הישוב 'סילקיא' שמוזכר בספר "תולדות מלחמות היהודים ברומאים" כאחד המקומות שבהם התבצרו תושבי הגולן לקראת התקפת הרומאים. ספר יוסיפון [בפרק ס"ח] מתאר את המקום "וילכו משם אל גמלא העיר אשר בראש ההר . . .וגם העיר סילוקיא ארץ יערים ונחלי מים ועץ כל פרי" ואחרי כן מתאר את שקרה למקום בתקופת המרד: "ויהי אחרי כן ויילך אספסיאנוס ואגריפס אל סילוקיא העיר ויכוה עד בלי השאיר לה שריד. ויהי אחרי הכותו את סילוקיא, ויבא סוסקלה היא נארה מכל מבצרי הגליל. . ." אולם מיעוט הממצאים הארכיאולוגים מאותה התקופה, מפריך השערה זו.

לפני כעשרים שנה החלה חברת מי-עדן לנצל את המעיין העשיר במינרלים למילוי בקבוקים, ובתמורה הכשירה את השטח לנוחות המטיילים, בשיתוף עם מקורות והמועצה אזורית גולן.