היוונים כינו את העמק שמצפון מערב לכנרת בשם שבע, על שם שבע המעיינות שנבעו בו, כיום נותרו רק חמשה מהן.

הנוצרים מציינים באזור זה מספר ארועים שלטענתם מוזכרים בברית החדשה. בין היתר מוזכר היות בית כנסת בכפר נחום, ואכן התגלו שרידי בית כנסת מעט מזרחית לנו, הם מצויים כיום בתוך חצר כנסיה. אך הם מתקופה מאוחרת יותר.

הדרוזים שאחד מקדושיהם הוא הנביא איוב (דיעה אחת בחז"ל טוענת שהוא לא היה אלא משל בלבד, עיין ירושלמי סוטה פרק ה, ובבלי בבא בתרא יד-טו), מציינים את המעיין כמקום בו רחץ איוב והתרפא מצרעתו, לכן הם נוהגים לחוץ בו כדי להירפא ממחלות עור.

בצפון הכנרת נובעים מספר מעיינות מליחים, מים אלו עלולים להמליח את מי הכנרת, במיוחד באזור ממנו נשאבים מי המוביל הארצי.

חברת מקורות החליטה לאסוף את מי המעיינות ולהובילם בתעלה מיוחדת על עבר דרום הכנרת שם הם מוזרמים לירדן. ניתן לראות את התעלה לכל אורך חופה המערבי של הכנרת, בצמוד לכביש 90. חלקה פתוחה וחלקה סגורה.

קידוח שעשתה חברת מקורות במקום זה גילה כי המים הפורצים ממנו מתוקים, ולכן הושאר המעיין לזרום אל הכנרת.