הגבול הדרומי של ארץ ישראל נקבע בתורה: "וידבר י' אל משה לאמר. צו את בני ישראל ואמרת אליהם כי אתם באים אל הארץ כנען, זאת  הארץ אשר תיפל לכם בנחלה ארץ כנען לגבולותיה. והיה לכם פעת נגב ממדבן צן על ידי אדום, והיה לכם גבול נגב מקצה ים המלח קדמה. ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים  ועבר צנה, והיו תוצאותיו מנגב לקדש ברנע" (במדבר ל"ד).

וכך אכן נטלו בני שבט יהודה את חלקם "ויהי הגורל למטה בני יהודה למשפחותם: אל גבול אדום מדבר צן נגבה מקצה תימן, והיה להם גבול נגב מקצה ים המלח, מן הלשון הפונה נגבה, ויצא אל מנגב למעלה עקרבים ועבר צנה ועלה מנגב לקדש ברנע" (יהושע פרק טו), משם והלאה התגוררו האמוריים (שופטים סוף פרק א).

איננו יודעים בודאות לזהות את מעלה עקרבים עם המעלה הרומאי שנמצא על יד מעלה עקרבים של ימינו, אך את קצה ים המלח ניתן לראות עד היום. המקום בו תם ים המלח של הימים ההם אינו בדיוק המקום בו הוא מסתיים כיום, גם תוואי הלשון קשה לצפיה, הכל בשל ירידת מפלס המים והתייבשותו, אך ממיקומו של היושב הירדני א-סאפי (אולי צוער המקראית), ניתן לקבוע שהפער אינו גדול.

בספר מלכים א (פרק ט) מסופר שאחרי בנות שלמה את בית המקדש בנה מספר ערים, בינהם גזר וחצור ועוד מוזכרות הערים "ואת בעלת ואת תמר  (קרי תַּדְמֹר) במדבר, בארץ". בעבר נטו לקבוע כי מצד תמר (הרומאי) המצוי כמה ק"מ מערבית לנו הוא תמר המקראית, כיום מקובל לזהות את תמר עם המצודה שעל יד עיר אובות וחציבה, ובכל זאת השתרש השם תמר לנחל זה וקשה לשנותו.

במוצא הנחל שוכנת תחנת שאיבה. סביבותיה מוקשו בהיות הגבול קרוב (לאורך הכבישים נראה כמה וכמה אנדרטאות לזכר הנרצחים ע"י פדאיונים שהסתננו ממדינת ירדן), כיום לא ניתן לפנותם מפני שהתוואי משתנה כל חורף מהשטפונות. עוצמת השטפונות ניתנת להמחשה בעזרת סלע ענק שמצוי במרכז הנחל ומתחתיו שלדת מכונית מעוכה. הרכב נסחף בנחל והאבן נסחפה ונעמדה עליו. מדהים!

כביש הערבה שנחנך ביד אלול תשכ'ז (השלט המציין זאת נמצא במפגש הנחל עם כביש הערבה) הפך את המקום הנידח לנגיש ומטויל.

__

נחל תמר תחתון הוא מסלול קלאסי למשפחות. הוא קצר מאוד (רק 800 מטר) אך מרהיב ביופיו, בשל היותו שרשרת בלתי נגמרת של מפלים המחייבים ירידה בסולמות או גלישה בעזרת חבל