האקוודוקט – אמות המים לקיסריה:

קיסריה של הורדוס קיבלה את מימיה ממי מעיינות שמצפון מזרח לה, מי מעיינות "צברין" שבאיזור עמיקם של ימינו ומי "שוני" שממזרח לבנימינה. המרחק הגיאוגרפי שעברו המים הוא 23 ק"מ וזה חייב בנית אמת מים מתוחכמת, אך להורדוס היה נסיום רב בתחום זה (במצדה, בהרודיון ואפילו בין בית לחם להר הבית נמצאו שרידים למפעלי מים כבירים), והוא לא התקשה לבנות אמה שכוללת גשרים, מנהרות פירים וחציבות, כל זה בשיפוע של כ 2 פרומיל.

בתקופה הביזנטית (כ 300 שנה מאוחר יותר) נבנתה אמה נוספת שהביאה את מי נחל תנינים מאיזור הישוב ג'סר א-זרקא של ימינו, ואורכה 5 ק"מ בלבד.

שתי אמות המים נכנסו אל העיר מצפון ומימיהם שימשו להשקייה, השקאה ושאר צרכי העיר, כולל שעשועים שדרשו מים רבים.

בחוף האקוודוקט נוכל לראות את האמה של הורדוס, זו המרשימה יותר שעברת סמוך לחוף ע"ג גשרים וקשתות, וכן את המאוחרת שנמצאת מזרחית לה והייתה מכוסה.

האמה הגבוהה שאנו רואים כיום מורכבת משלש שכבות. הראשונה נבנתה ע"י הורדוס, והיא הובילה את מי "שוני". עליה נוסף בימי הקיסר אדריינוס (מרד בר כוכבא) קטע שהוביל את מי "צברין", ושכבה נוספת בתקופה הביזנטית בה הוגבהה העיר ונוצר צורך להרים את המים יותר גבוה, מה שהביא להתמעטות הספיקה.

לאורך האמות נתגלו ממצאים רבים כולל כתובות של הלגיון הרומי (באיזור הישוב בית חנניה), סיפון צינורות חרס ועוד. כיום ניתן לבקר בקטעים מענינים לכל אורכן (אתר "שוני" נמצא ביציאה המזרחית מבנימינה. אתר "מי קדם" הכולל הליכה בניקבה רטובה נמצא בכניסה לישוב אלונה, שמורת נחל תנינים נמצאת בכניסה לג'סר א-זרקא).

לכל אורך החוף הולכות האמות עד שהן נכנסות אל תוך העיר מבעד לנקב בחומה. מתחת למגדל עגול שהגן על איזור תורפה זה.

בית הכנסת של קיסריה:

בית כנסת זה הינו אחד מעשרת בתי הכנסת שפעלו עוד בתקופת הבית השני ואשר ידועים לנו כיום.

במקום ניתן לראות רק קטע מריצפת הפסיפס, שאר הממצאים הועברו למוזיאון שבקיבוץ שדות ים.

קסריה זכתה להתייחסות בספרות חז"ל. הנה כמה דוגמאות:

"ואיזהו מזרח קיסרי? מכנגד טטרפלון שלה ועד כנגד בית הגת שלה. העיד יהודה הנחתום על ספונו המזרחי שהוא טהור, ושאר כולה טמאה משום ארץ העמים… בראשונה היו אומרים מקבר גדול ועד נגב ועד תרעין היו טמאין, ונמנו עליהן חכמים וטיהרום. העיד ר' יהודה בן יעקב מבית גובריא ויעקב בר' יצחק מבית גופנין, על קיסרי שהחזיקו בה מעולם והתירוה שלא במניין. א"ר חנין: אותה שנה שביעית היתה, והלכו עובדי כוכבים לקרקסיאות שלהן, והניחו שוק מלא פירות, ובאו ישראל ובזזום. בחזירתן אמרו: בואו נלך אצל חכמים, שמא התירו להן חזירים. א"ר זריקא: בחמשה באדר השני נמנו עליה עשרים וארבעה זקנים והתירוה, שהיו הכל נכנסים לתוכה." (משנה אהלות פרק יח).

"ירק הנמכר עם טרכסימון לפני חנוני הרי זה טמא, מפני שמזלפים עליו מים בשעה שמוכרים אותו. ואתרוגי קיסרי הרי אלו בחזקת [טהרה]." (תוספתא מכשירין פרק ג).

"והתניא: כשחלה ר' אליעזר, נכנסו ר' עקיבא וחביריו לבקרו. הוא יושב בקינוף שלו והן יושבין בטרקלין שלו, ואותו היום ע"ש היה, ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפליו. גער בו ויצא בנזיפה. אמר להן לחביריו: כמדומה אני שדעתו של אבא נטרפה. אמר להן: דעתו ודעת אמו נטרפה, היאך מניחין איסור סקילה ועוסקין באיסור שבות. כיון שראו חכמים שדעתו מיושבת עליו נכנסו וישבו לפניו מרחוק ד' אמות, א"ל למה: באתם? א"ל: ללמוד תורה באנו. א"ל: ועד עכשיו למה לא באתם? א"ל: לא היה לנו פנאי. אמר להן: תמיה אני אם ימותו מיתת עצמן. אמר לו ר' עקיבא: שלי, מהו? אמר לו: שלך קשה משלהן.

נטל שתי זרועותיו והניחן על לבו, אמר: אוי לכם שתי זרועותיי שהן כשתי ספרי תורה שנגללין, הרבה תורה למדתי והרבה תורה לימדתי. הרבה תורה למדתי, ולא חסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים. הרבה תורה לימדתי, ולא חסרוני תלמידי אלא כמכחול בשפופרת, ולא עוד אלא שאני שונה שלש מאות הלכות בבהרת עזה, ולא היה אדם ששואלני בהן דבר מעולם, ולא עוד אלא שאני שונה שלש מאות הלכות, ואמרי לה שלשת אלפים הלכות בנטיעת קשואין, ולא היה אדם שואלני בהן דבר מעולם, חוץ מעקיבא בן יוסף. פעם אחת אני והוא מהלכין היינו בדרך. אמר לי: רבי, למדני בנטיעת קשואין. אמרתי דבר אחד, נתמלאה כל השדה קשואין. אמר לי: רבי למדתני נטיעתן, למדני עקירתן. אמרתי דבר אחד, נתקבצו כולן למקום אחד.

אמרו לו: הכדור, והאמוס, והקמיע, וצרור המרגליות ומשקולת קטנה, מהו? אמר להן: הן טמאין וטהרתן במה שהן. מנעל שעל גבי האמוס מהו? אמר להן: הוא טהור, ויצאה נשמתו בטהרה. עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: הותר הנדר – הותר הנדר.

למוצאי שבת פגע בו רבי עקיבא מן קיסרי ללוד, היה מכה בבשרו עד שדמו שותת לארץ. פתח עליו בשורה ואמר: (מלכים ב פרק ב) "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו", הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן." (סנהדרין סח ע"א).

במסכת מועד קטן (דף כ ע"ב) מוזכר רבי אדא דמן קסרי. במסכת תענית (דף טו ע"ב) ר' אבא דמן קסרי, ובסנהדרין (דף קח ע"א) ר' יוסי דמן קסרי.

במסכת מגילה מובא דיון מרתק המנגיד את ירושלים עיר הקודש לקיסריה עיר השלטון הרומי, הזר. שמייצגת את רומי ממלכתו של עשו הוא אדום:

"אמר רבי אבהו (צפניה פרק ב): "ועקרון תעקר" זו קסרי בת אדום, שהיא יושבת בין החולות, והיא היתה יתד תקועה לישראל בימי יוונים, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, היו קורין אותה אחידת מגדל שיר. אמר רבי יוסי בר חנינא: מאי דכתיב (זכריה פרק ט) "והסירותי דמיו מפיו ושקוציו מבין שיניו, ונשאר גם הוא לאלקינו"? והסירותי דמיו מפיו – זה בית במיא שלהן. ושקוציו מבין שיניו – זה בית גליא שלהן. ונשאר גם הוא לאלקינו – אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבאדום. "והיה כאלוף ביהודה ועקרון כיבוסי" (שם) אלו תראטריות וקרקסיות שבאדום, שעתידין שרי יהודה ללמד בהן תורה ברבים.

אמר רבי יצחק: לשם זו פמייס, עקרון תעקר זו קסרי בת אדום, שהיא היתה מטרופולין של מלכים. איכא דאמרי: דמרבי בה מלכי, ואיכא דאמרי: דמוקמי מינה מלכי.

קסרי וירושלים, אם יאמר לך אדם חרבו שתיהן – אל תאמן. ישבו שתיהן – אל תאמן. חרבה קסרי וישבה ירושלים, חרבה ירושלים וישבה קסרי – תאמן. שנאמר (יחזקאל פרק כו): "אמלאה החרבה", אם מליאה זו – חרבה זו, אם מליאה זו – חרבה זו. רב נחמן בר יצחק אמר: מהכא,  "ולאום מלאום יאמץ" (בראשית פרק כה). ואמר רבי יצחק: מאי דכתיב (ישעיהו פרק כו) "יוחן רשע בל למד צדק"? אמר יצחק לפני הקב"ה: רבש"ע, יוחן עשו. אמר לו: רשע הוא. אמר לו: בל למד צדק. אמר לו: בארץ נכוחות יעול. אמר לו: אם כן בל יראה גאות ה'. ואמר רבי יצחק: מאי דכתיב "אל תתן ה' מאויי רשע, זממו אל תפק, ירומו סלה" (תהלים פרק קמ)? אמר יעקב לפני הקב"ה: רבונו של עולם אל תתן לעשו הרשע תאות לבו. "זממו אל תפק" זו גרממיא של אדום, שאלמלי הן יוצאין מחריבין כל העולם כולו. ואמר רבי חמא בר חנינא: תלת מאה קטירי תגא איכא בגרממיא של אדום, ותלת מאה ושיתין וחמשה מרזבני איכא ברומי, ובכל יומא נפקי הני לאפי הני, ומקטיל חד מינייהו, ומיטרדי לאוקמי מלכא".

בית הכנסת של קיסריה מוזכר בהקשר מאוד מעניין אצל יוסף בם מתתיהו (בספרו "מלחמות היהודים" ספר ב, פרק יד, פסקאות ד-ה):

"ליהודים היושבים בקיסריה היה בית כנסת במקום אחד, אשר אדוניו היה יוני מקיסריה. והיהודים ביקשו כל הימים לקנות את המקום להם לאחזה וגם אמרו לשלם כסף יותר מדי שויו, אולם היוני השיב את פני היהודים בבוז, ולמען הרעימם החל להקים בחצרו בנינים חדשים ויסד שם בתי חרושת והשאיר ליהודים משעול צר, אשר קשה היה לעבור בו. לראשונה התנפלו קצרי הרוח אשר בקרב היהודים על עושי המלאכה, להשבית את העבודה. אולם פלורוס מנע אותם בחוזק יד מהמעשה הזה. במבוכה הזאת פנו אל פלורוס ראשי היהודים ואתם יוחנן המוכס והבטיחוהו כי ישלמו לו שמונה ככרי כסף, אם יעצור את המלאכה. פלורוס הבטיח אותם כי ימלא את כל חפצם אם יקבל את הכסף, אך כאשר הגיע הכסף לידיו עזב את קיסריה ויצא אל סבסטי והשאיר את בעלי הריב לעשות כטוב בעיניהם, כאילו מכר ליהודים בכסף את הרשות להלחם בשונאיהם ככל אוות נפשם.

ולמחרת היום, ביום השבת, כאשר נאספו כל היהודים בבית הכנסת, יצא איש מחרחר ריב מקרב היונים יושבי קיסריה והפך סיר נפוח עם פיו למטה והציג אותו לפני מבוא בית הכנסת וזבח עליו צפורים לקרבן. בדבר הזה חרף את היהודים מאוד, כי חלל את חוקי תורתם וטמא את המקום. נכבדי היההודים והמיושבים בדעת אמרו כי עליהם לפנות בדבר המריבה הזאת אל הנציב. אולם רוח אוהבי המחלוקת ובני הנעורים היתה כאש בוערת והם מיהרו להילחם באויביהם, ולעומתם התיצבו היונים במערכה, כי את מקריב הזבח שלחו במחשבת ערומים לפניהם, וכמעט התחולל קרב בין שני המחנות. ויוקונדוס שר הרוכבים אשר צוה לעמוד בפרץ נגש אל המקום ולקח את הסיר ונסה להשבית את הריב. אולם עצתו הטובה שבה ריקם מפני זדון היונים יושבי קיסריה, והיהודים מיהרו לקחת את ספרי התורה ולצאת אל נרבתא – היא אחת אחוזותיהם במרחק שישים ריס מקיסריה. שנים עשר מטובי היהודים ואתם גם יוחנן באו אל פלורוס לסבסטי והתאוננו על המעשים אשר נעשו ובקשו עזרה ממנו, וגם הזכירוהו בלשון כבוד את דבר שמונת ככרי הכסף. וכשמוע זאת פלורוס שם את האנשים במאסר, בהתגוללו עליהם כי הוציאו את ספרי התורה מקסריה.

ולשמע הדבר הזה מרה נפש כל העם אשר בירושלים מאד, אולם עוד כבשו את כעסם הפעם. אך פלורוס התמכר להפיח את אש המלחמה. הוא שלח אל בית המקדש והוציא משם שבעה עשר ככר, בטענו כי הם דרושים לקיסר. מיד קמה מבוכה בקרב העם ומכל עברים מהרו המונים אל בית המקדש, ובצעקות עד לב השמים קראו בשם הקיסר והתחננו אליו להצילם מרשעת פלורוס…."

וכך נמשך הדבר עוד ועוד עד שנערך טבח ביהודים ונהרגו 3,600 איש בירושלים, וכך הלאה(ניתן לקרוא את זה כאן  וכאן) עד שנחרב בית המקדש השני, והכל ידוע.

אגב. בעבר היה קו החוף מרוחק יותר לכיון מערב, ניתן לראות את השינויים בנמל העתיק השקוע מתחת למי הים.

רחוב הפסלים המנותצים:

רחוב זה הוא מהתקופה הביזנטית, חלקו מרוצף שיש וחלקו בפסיפסים שונים. הפסלים הובאו לכאן מקיסריה שם הוצבו ע"י הרומאים, וראשם נערף בתקופה מאוחרת יותר. קשה לדעת היום מה היה דמותם של הפסלים, אולם ניתן להניח כי אחד מהם הוא הדריינוס.

באחת מכתובות הפסיפס כתוב: "המפקד פלאביוס סטארטגוס בנה מכספי הציבור את הקיר ואת המדרגות ואת האפסיס, בימי הנציב פלאביוס אנטוליוס, באינדיקציה העשירית, בשעה טובה".

הקירקוס המזרחי:

כאמור. קיסריה הוקמה כעיר יונית, וזה אומר שהשעשועים עמדו בראש מעייניה. כך ניבנו בה התיאטרון המפורסם, ההיפודרום/היפוסטאדיום (רחבה אליפטית ששימשה למירוצי סוסים) הסמוך לו, ועוד מתקנים שונים. אחד מהם הוא הקירקוס בו אנו מבקרים.

קירקוס פירושו מגרש משחקים ובידור (מכאן נגזר המונח "קירקס"), שער טיטוס המפורסם נקרא בלשונם "קירקוס מקסימוס". הוא הוקם בתקופתו של אדריינוס  (דהיינו כמה עשרות שנים לאחר החורבן) והמשיך להיות פעיל למשך כמה מאות שנים. רוחבו כ 70 מטר ואורכו כמעט 450 (ניתן לראות איך הם השתמרו בשדה החקלאי של ימינו), ממנו נשתמרו מעט קמרונות שעליהן היו ספסי אבן ארוכים.

במרכזו היה (מן הסתם כמו בשאר הקירקוסים מהתקופה) בריכות מים, אך מה ששרד עד ימינו הוא האובליסק העשוי אבן גרניט אדומה שהובאה ארצה מאיזור אסואן שבמצרים העליונה.

אובליסק זה שמשקלו למעלה מ84 טון! נמצא מוטל ארצה שבור לשלשה חלקים, והוא הוקם מחדש בשנים תשנ"ט-תשס"א בפרויקט הנדסי מורכב שעלה כ 150,000 דולר.

גובה האובליסק 10.5 מטר. רוחב חלקו התחתון 172 ס"מ והעליון 140 ס"מ

שלושת גושי האבן העגולים שבצידו המערבי שימשו אף הם לקישוט הקירקוס, וגם הם עשויים גוש אחד של אבן גרניט אדומה.

פסיפס הציפורים:

הפסיפס התגלה לפני כארבעים שנה, אך אז כוסה ונחשף מחדש משנים האחרונות. הוא שריד לבית מידות מהתקופה הביזנטית (לפני כאלף וחמות מאות שנה). הבית שהשתרע כל פני שטח של כמה דונם כלל את החצר המרכזת שבה הפסיפס ומכלול חדרים ואכסדראות, וכן בריכה (בצידו הצפון מערבי של האתר, קשה להבחין כיום בשרידיה).

גודל הפסיפס כ14X16 מטר, והוא מורכב מ-120 מדליונים (בשורות של עשרה מדליונים) ובהם מיני ציפורים. סביבו ישנה מסגרת ובה דמויות צמחים וכן סצינות של בעלי חיים, חלקם טורפים.

על פי הממצאים באתר, נראה שהיה לו גם קומה שניה שחרבה בשריפה, אולי בתקופת הכיבוש הערבי. בהיות המקום גבוה מפני הים הוא קיבל את מימיו מאגירת גשמים לבריכה שמצפון לו. לא ברור של מי היה הבית ולמה שימש.