סיור בעוטף עזה מצומת יד מרדכי לקיבוץ מפלסים
סיור בעוטף עזה מצומת יד מרדכי לקיבוץ מפלסים
איך מגיעים
ניסע בכביש 4 דרומה עד לצומת יד מרדכי. כאן נפנה שמאלה לכביש 34 נעצור על יד תחנת האוטובוס ונאפס את מד הק"מ של הרכב.
פירוט
מעלינו אנדרטה לזכר חללי האוטובוס במצרים.
נמשיך בכביש 34 עד הק"מ 7.5, נפנה ימינה אל תחנת הדלק ומיד שוב ימינה.
השביל חוזר מעט מערבה עד שפונה דרומה ועולה אל ראש הגבעה (שימו לב! בימים אלו מתבצעות במקום זה עבודות להנחת מסילת מסילת הרכבת לבאר שבע דרך נתיבות, העבודות עלולות לשבש את השביל. במקרה זה יש להחנות את הרכב בתחנת הדלק ולעלות לגבעה ברגל. כך גם בימים של אחר הגשם).
בראש הגבעה נמצאת אנדרטת יאנצ'ק, ניתן לזהות אותה מרחוק לפי פסל הרוכב על הסוס.
נשוב לכביש הראשי וניסע הלאה מעט פחות מק"מ עד לצומת ניר עם, כאן נפנה ימינה אל הקיבוץ.
לא ניכנס בשער הקיבוץ אלא נפנה שמאלה וניסע לאורך הגדר. מיד אחרי הקיבוץ נראה בצד ימין את מוזיאון המים והביטחון. אם תיאמנו זאת מראש, נוכל להיכנס אליו. אם לא, נקרא את השלטים המספרים את תולדות הזרמת המים לנגב ונמשיך הלאה כמה מאות מטרים בכביש הצר, עד למזלג כבישים, בימני נטפס אל עמדת התצפית הבאה.
מכאן נוכל לצפות על מאגר המים של ניר עם (אלו מים ממוחזרים שניזון ממימי מפעל השפד"ן שבמערב ראשון לציון, הם משמשים להשקיית השדות) ואל צפון הרצועה. ביחוד נראה את המקומות בהם שכנו הישובים אלי סיני וניסנית, אשר הוחרבו בהתנתקות.
לאחר מכן נשוב למזלג ונפנה לכביש השמאלי (פניה חדה ימינה) בו ניסע כארבע מאות מטרים תוך כדי שאנו עוקפים את המאגר מצידו המזרחי, עד שנגיע לפניה ימינה אל כביש כורכר ניכנס בו וניסע אל מצפה אסף סיבוני.
מצפה אסף סיבוני שוכן בצידו הדרומי של המאגר. מכאן נוכל לצפות אל העיר עזה ומחנות הפליטים שבצפונה. זהו השטח בו התנהל מבצע עופרת יצוקה. בזמנים מסויימים נוכל לצפות במגוון עופות מים המשייטים במי המאגר.
לאחר שסיימנו, נשוב לשביל הכורכר וניסע איתו דרומה, השביל פונה מעט שמאלה (מזרחה) ועובר בסמוך למוצב צבאי קטן שבלון תצפית מתנוסס מעליו. לכשנגיע לכביש נפנה בו ימינה עד שניגע לשלט "מצפור נביה מרעי". כאן נפנה ימינה, נחלוף על פני המטווח (אל דאגה, היריות הנשמעות בסביבה הן מתוכו) ונחנה בראש הגבעה, סמוך למחסום.
נעבור את המחסום, מימיננו השלט המספר אל תולדות קיבוץ מפלסים ששכן בתחילה בגבעה זו. נמשיך לעלות ונגיע למגדל שבראשו מרפסת תצפית.
בסמוך למגדל נמצא עץ זית שנטע אל"מ נביה מרעי ז"ל בחצר ביתו, והועבר לכאן לאחר מותו. מאחורי עץ הזית (לכיון צפון מערב) שביל קטן שמסתיים באנדרטה צנועה לגשש בדואי שמצא את מותו במקום זה.
מראש המגדל נוכל לצפות אל העיירה בית חנון מימין והעיר עזה משמאל, ובתווך מחנה הפליטים אל עטטרה. כולם זכורות לרעה מימי מבצע עופרת יצוקה.
מכאן נשוב בדרך בה באנו, נרד מן הגבעה ונפנה ימינה, לאחר כחמש מאות מטרים נראה מימיננו את אתר ההנצחה לחללי פעולות התגמול ופעולת חץ-שחור.
במקום חניון גדול שמתאים לפיקניקים, כולל מים ושרותים (ביולוגים!).
מכאן נשוב אל הכביש ונפנה בו ימינה ושמאלה עד שנגיע אל כביש 232 ההולך מצפון לדרום לאורך כל הרצועה. נפנה בו ימינה באבן הק"מ 52 נראה מימין גבעה קטנה ובראשה עמוד חשמל.
נרד מהכביש באחת המקומות בהן ניתן לעשות זאת, ונגיע אל תל עירית וערימת החרסים.
ערימה נוספת מרשימה יותר, נמצאת מצפון מערב לנו במרחק של כ 200 מטרים.
זו גבעה קטנה שבראשה כמה עמודי ברזל וסלע לבן במרכזם. כאן שכן בית היוצר עצמו.
כאן מסתיים סיורנו.
מכאן נשוב בכביש 232 עד לצומת שדרות, בו נפנה שמאלה אל כביש 34 עד שנגיע לצומת יד מרדכי.
אנדרטת אסון האוטובוס
חבל הבשור ורצועת עזה הם חלק מארץ פלישתים שהשתרעה מעקרון אשדוד גת ואשקלון ועד עזה.
האדמה כאן חולית ומי התהום בה גבוהים, על ידי שימוש בטכניקות מסויימות ניתן להפיק ממנה יבול רב.
רצועת עזה נוצרה למעשה ע"י השתקעות אוכלוסייה ערבית רבה שנמלטה מבתיה בעקבות הניצחון של צה"ל על מדינות ערב במלחמת העצמאות.
הפליטים שהאמינו למנהיגיהם שהורו להם לעזוב את הבית עד תום המלחמה, אז ישובו ויקבלו את השלל הרב שיצפה להם. הקימו מחנות פליטים שמעולם לא שוקמו, עקב רצון מנהיגי ערב להנציח את הבעיה הפלשתינאית, ועל ידי כך ללחוץ על ישראל.
אנדרטת אסון האוטובוס
אסון האוטובוס במצרים התרחש בט' שבט תש"ן (4/2/90) כשאוטובוס מטיילים ישראלים הותקף ע"י מחבלים בין איסמעיליה לקהיר. בימים בהם הרבו הישראלים לנסוע לטייל במצרים.
באסון נרצחו 9 מטיילים הי"ד, ורבים אחרים נפצעו.
האנדרטה הוקמה בצומת יד מרדכי מפני שכאן הייתה תחנתם האחרונה לפני הגיעם למצרים.
אנדרטת ינצ'ק
ינצ'ק היה המוכתר של ניר עם. הוא כתב ספר זכרונות בשם "באבק וביזע", ובו תיאר את חוויותיו כשומר ויחסיו עם ערבי האיזור. בין שאר החויות הוא מספר סיפור שנביאו בקצרה (בעיבוד מחודש).
יום אחד תפס שומר השדות של ניר עם בחור עזתי כשהוא גונב חמניות משדות הקיבוץ. ניגש השומר אל הבחור וגער בו. בוא תירה בי, אמר הגנב בחוצפה ופתח את כפתורי חולצתו. השומר לא ידע מה לעשות, הלך וסיפר לינ'צק.
חכה, חכה, הוא עוד ישלם על כך ביוקר, ניחמו ינצ'ק.
ויהי היום והבחור העזתי שב לגנוב חמניות. כעת ראהו השומר כשהוא הולך בראש עדר צאן, מיהר וסיפר זאת לינצ'ק.
הבין ינצ'ק שבהיות הנער רועה את צאנו הרי שלא הרחיק לכת, יצא ורדף אחריו וראה לאיזה בית הוא נכנס.
חזר ינצ'ק לביתו, אסף את כל קרוביו ובני משפחתו והבטיח להם שאם יבואו איתו הרי שיזכו לסעודה דשנה, כה דשנה תהיה הסעודה אך בתנאי שיבטיחו לו שלא יחדלו מלאכול עד שיורה להם. ניאותו החברים והצטרפו לינצ'ק.
הלך ינצ'ק לביתו של הנער, נכנס לבית וקרא בקול גדול, שלום עליכם משפחת פלוני.
אהלן וסהלן ענו בני הבית, וכמנהג הכנסת האורחים שהצטיינו בה – הזמינוהו לכוס תה, ישב הוא ובני לוויתו ושתו תה.
ישבו האורחים וליהגו עם בני הבית על המצב, על עונת היבול ועל בעיות השעה ועל הפוליטיקה העולמית וכך הלאה. מעת לעת הביאו לפניהם עוד ועוד כוסות תה, עד שהתאחרה השעה.
ראו המארחים שינצ'ק לא מגלה סימני עזיבה, עמדו והכינו ארוחת ערב.
כך ישבו ינצ'ק וחבריו ואכלו כבש אחר כבש, עד שבטנם חישב להתפקע.
כעת ביקש ינצק מראש החמולה שיקרא לבנו הגדול. הלה נכנס לחדר כשראשו מושפל.
ינצ'ק פנה אליו ואמר לו, אתה רואה כמה אכלנו? כל זה היה במחיר גבעולי החמניות שגנבת.
והשמועה אומרת שמאז (ועד היום) לא מעזים ערבי עזה לגנוב חמניות משדות קיבוץ ניר עם.
המים והביטחון
בעית המים באיזור זה היוותה את בעיית היסוד להתיישבות המקומית עוד מאז ימי האבות. אברהם ויצחק חפרו בורות מים לשאיבת מי התהום בנחל גרר הסמוך, כך גם בכל הדורות, את שרידיהם אנו מוצאים עד היום.
במוצאי יום הכיפורים של שנת תש'ז הוקמו ברחבי הנגב 11 ישובים. עם עלית הישובים החלה חברת מקורות בהקמת קו המים מניר עם שמצטיין במי תהום גבוהים אל ישובי הנגב הרחוק. הקו הראשון הורכב מצינורות בקוטר 6 אינטש שנקנו מלונדון, שם שימשו לכיבוי שריפות. הוא יצא מניר עם ופוצל לשנים, שניהם הלכו דרומה, האחד למבטחים, צאלים ועד לדנגור (קיבוץ סופה של ימינו) השוכן על יד כרם שלום. והשני למשמר הנגב, באר שבע ועד לחצרים הם כונו בשמות: הקו המערבי והקו המזרחי. מאוחר יותר נבנה המוביל הארצי וקו ירקון-נגב, שהביאו מים מצפון הארץ וממרכזה והם פועלים עד ימינו אלה.
מצפור נביה מרעי – גבעת נזמית
בנקודה זו שכן קיבוץ מפלסים בתחילת דרכו (הוקם בט"ו סיון תש"ט (12/6/49). למעשה רבים מהישובים שינו את מיקומם בשל בעיות ביטחון. כך זזו הקיבוצים מפלסים, סעד ובארי מעט מזרחה, בארות יצחק שהוחרבה כליל הועברה לאזור צומת הטייסים הסמוכה למושב נחלים. אך היו אחרים שהשתרשו בקרקע ולא עזבו.
חץ שחור
חץ שחור הוא שמה של פעולת תגמול שביצעו הצנחנים בו' אדר תשט"ו (28/2/1955) על רקע הסתננות מחבלים (אז הם כונו בשם פאדאיונים) לשטח ישראל, רצח אזרחים ליד רחובות, וחבלה בציוד חקלאי וגניבות באזור נס ציונה.
מטרת הפעולה היה כיבוש והריסת מחנה צבאי מצרי ליד תחנת הרכבת של עזה.
בסיום הפעולה שנערכה בפיקודו של סא"ל אריאל שרון נהרגו 8 לוחמים ביניהם מפקד פלוגה א' סרן סעדיה אלקיים הי"ד ו 13 חיילים נפצעו.
בסך הכל התקיימו כארבעים פעולות תגמול בין השנים תשי"ג-תשי"ז, עשרה מתוכן מונצחות באתר זה.
תל עירית – תל מפלסים
תלים אלו אינם אלא ערימות חרסים.
כאן שכן בתקופה הביזנטית בית יוצר לקדירות וכלי חרס. ערימות אלו הן פסולת היצור.
אנדרטת אסון האוטובוס
במקום רחבת עצים ועמוד שעליו הכתובת "ואחי שותק ואחי שותק, ודמו מן האדמה זועק" מתוך אחד משירי השכול שכתב המשורר אמיר גלבוע.
אנדרטת ינצ'ק ניר עם
על גבעה הצופה לעבר צפון רצועת עזה הוקמה אנדרטה לזכר ינצ'ק המוכתר של ניר עם, במקום עץ רחב עלים המצל על כל הגבעה, ותחריט של סוס ורוכבו כשלפניהם צועד הכלב.
ממרומי הגבעה נשקפים העיר אשקלון בצפון, ארובות תחנת הכח רוטנברג במערב, ומשמאלם חורבות הישוב ניסנית ז"ל ועל ידו בתי העיר בית חנון. שורת הבתים הגבוהים שבדרום מערב נקראת שייח זיאד, הם נבנו מתרומות שהגיעו לרשות הפלתינאית מאחת מנסיכויות המפרץ.
מתחתינו משתרעת גדר המערכת, ועל ידה שורת מוצבי גליל המכונים "פילבוקס", ע"ש העמדות באותה צורה שבנו הבריטים בארץ ישראל (חלקם נותרו עד היום בירושלים ולאורך מסילת הברזל המזרחית מיבנה ועד טול כרם), עמדות שכונו כך בלעג ע"ש הלורד הבריטי ויליאם פיל, שהיה הראשון שהעלה את רעיון חלוקת הארץ כפתרון למאבק בין העמים.
מדרום לגבעה זו במרחק של כמאה מטרים, מאחורי תחנת הדלק, ישנה גבעה נוספת ובראשה עמדת שמירה מאותם ימים. עמדה זו הייתה העמדה הקדמית של הקיבוץ אל מול רצועת עזה.
המים והביטחון
קו המים לנגב מצוין על גבי עמודים קטנים לכל אורכו.
הביקור במוזיאון "המים והביטחון" של ניר עם אפשרי לאחר תיאום בטלפון: 050-5709042, הביקור באתר "שמחה" של מקורות (שוכן מזרחית לשדרות, בדרך לכיון חוות השקמים) אפשרי לאחר תיאום דרך חברת מקורות בטלפון: 08-6620666 או דרך אגודת התיירות צפון נגב: 07-6809600.
מאגר ניר עם
מאגר זה מכיל 1.5 מליון קוב, והוא מתמלא בתקופת הסתיו והחורף ממימי השופכין של ערי גוש דן שממוזרמים אל מפעל השפד"ן שבמערב ראשון לציון ועוברים שם הליכי טיהור שונים.
בתקופת הקיץ משמשים מים אלו להשקאת השדות באזור זה.
במאגר מקננים עופות שונים, חלקם בתקופת הנדידה, חלקם בכל ימות השנה.
במקום מרפסת תצפית עם לוח הכוונה המסביר את שמות האתרים הנשקפים ממנו. הדרומי ביותר הוא נחל עוז וציר קרני דרכו היו נוסעים לישוב נצרים אשר חרב בהתנתקות.
מצפה אסף סיבוני
המצפה הוקם ע"י המועצה האזורית וקק"ל לזכר אסף ז"ל שנספה באסון המסוקים כ"ח שבט תשנ"ז.
במרכז המצפה מערכת חלילי רוח המורכבת מעשרים צינורות ומחבטים, לזכר שנות חייו של אסף.
הרוח דוחפת את המחבטים אל הצינורות ונגינה מתפשטת על פני העמק.
מימין לחלילי הרוח ישנה עמדת זיהוי צפורים ועל גבה תמונת הצפרים המרחפות בסביבה ושמותיהן.
הנוף הנשקף ממצפה זה זהה לנופים שראינו לפני כן, אך שינוי המיקום מאפשר זויות חדשות על אותם מקומות.
מצפור נביה מרעי – גבעת נזמית
במקום מרפסת על גבי מגדל תצפית, על ידה אנדרטה לזכרם של שני לוחמים. מתחת שוכן מוצב צה"לי המשקיף אל עבר גדר המערכת. ממרפסת התצפית נוכל להשקיף אל מחנה הפליטים אל-עטטרה וצפון העיר עזה.
קולות הירי שאנו שומעים מתחתינו באים מהמטווח הסמוך.
מצידו המערבי של הגבול מגדר המערכת ועד לבתים הקיצוניים ישנו שטח חשוף. בעבר היה נטוע כולו פרדסים, אך הוא עבר "חישוף" זאת בשל הירי שבוצע מתוכו אל עבר ישראל. אז היו אלו פצצות מרגמה שטווחן קצר, לימים הפכו לטילי גראד שנורים מתוך העיר ונוחתים הרחק בתוך הארץ.
האנדרטה המרכזית היא לזכרו של אל"ם נביה מרעי ע"ה, נביה היה סגן מפקד אוגדת עזה, והוא נורה בהיותו במוצב "טרמית" ששכן על גבול מצרים בציר פילדלפי, שחצץ בין רפיח המצרית לפלשתינאית, שם ניסה להגן על חייליו ולהפסיק את האש שירו מחבלי הרשות הפלשתינאית במסגרת המאורעות שהתרחשו על רקע פתיחת מנהרת הכותל המערבי, י"ד תשרי תשנ"ז (29/9/96).
ניתן להאזין להדרכה קולית בטלפון 052-9991003 שלוחה 27
מאחוריה בתוך סבך העצים יש אנדרטה נוספת לזכרו של החייל סאמר מוחמד חוסיין ע"ה, אף הוא בן העדה הדרוזית.
חץ שחור
במקום מספר אתרים. מימין נמצא חניון ארל'ה ובו חורשה לפיקניקים ובה שרותים ביולוגים וברזי מים. במקום מספר שלטי הסבר על הצומח, מאחורי כל שלט ישנה אגדה עממית על אותו צמח.
בקצה הדרומי של החורשה מוצבת אנדרטה לזכרם של חמשת חיילי חטיבת גבעתי הי"ד שנהרגו ברצועה. היא הועתקה לכאן מהישוב דוגית בו הייתה מוצבת, במסגרת ההתנתקות.
משמאל נמצאת האנדרטה ל 52 חללים שנפלו בעשר מתוך פעולות התגמול שהתבצעו בתקופה זו, ועוד 43 חללי הצנחנים שנפלו במבצע קדש – חורף תשי"ז.
משמאל לכניסה נמצא מבנה חד קומתי. זהו "בית שביתת הנשק". במבנה זה התנהלו בין השנים תש"י-תשכ"ו המגעים בין נציגי ישראל ומצרים בחסות האו"ם, לטיפול במחלוקות ונושאים אחרים.
כאן הוחזרו ארצה בשנת תשכ"ה מלחי ספינת חיל הים "בת גלים", לאחר שנשבו בעת שעברה הספינה בתעלת סואץ.
תל עירית – תל מפלסים
בתלים אלו ובכל המרחב הפתוח שסביבם, נראה קרקע זרועה שברי חרס. אם נחפש היטב נוכל לראות אף שברים גדולים שמעידים על מהות הכלי.
זכרו, מותר לראות, אסור לקחת!
דגשים
- המסלול עובר במרחק מגדר הרצועה, אם זאת יש להישמע להוראות כוחות הביטחון בשטח.
- ניתן לבקר בחלק מהנקודות – לא חייבים בכולן
- רוצים להזמין סיור מודרך בעוטף עזה? מוזמניo להתקשר ל 052-4282461 או לשלוח ווטסאפ