בית לחם

בית לחם מוזכרת בספר יהושע (פרק יט) כעיר בנחלת שבט זבולון: "ונהלל, ושימרון, וידאלה ובית לחם, ערים שתים עשרה וחצריהן". היא מוזכרת גם אצל יוסף בן מתתיהו, ואחר כך גם כישוב של כהנים ממשפחת "מלכיה". התלמוד הירושלמי (תחילת מסכת מגילה) מזהה לימיו את מיקום הישובים המוזכרים בספר יהושע: "וקטת ונהלל ושומרון ויראלה ובית לחם. מחלף, חלף. מאילון, איילון בצעננים, אגנייא דקדש. ואדמי, דמין. הנקב, ציידתה. ויבנאל, כפר ימה. עד לקום, לוקים. וקטת, קטינית. ונהלל, מהלול. ושמרון, סימונייה. ויראלה, חורייה. בית לחם, בית לחם צרייה".

הארכיאלוג הצרפתי ויקטור גרן שסקר את המקום לפני כמאה וחמישים שנה, מצא בה חורבות בית הכנסת, אך כיום הוא איננו.

כאמור, בעבר היא כונתה בשם בית לחם, מדוע נוספו לשמה התארים "צרייה" ו"גלילית"? החוקר קליין מעלה השערה כי היא הייתה בשטח ממלכת "צור", אך הארכיאולוג אבירם אושרי מעלה השערה כי היא נועדה להבדיל בינה לבין בית לחם שבה לבית לחם שביהודה, על שום שהנוצרים ביקשו להעתיק את לידת ישו ממקום זה הסמוך לנצרת, ולהעבירו אל בית לחם יהודה שם נולד להבדיל אא"ה דוד המלך ע"ה, משום כך כונתה תחילה בית לחם הצעירה ואחר כך בית לחם הגלילית.

הטמפלרים

הישוב בית לחם הגלילית הוקם ע"י הכת הטמפלרית בשנת תרס"ו (1906) בני הדור השני להתיישבות בחיפה הקימו בתוך יער האלונים מושבה חקלאית הסמוכה למושבה וולדהיים (כיום אלוני אבא הסמוכה).

עם פרוץ מלחמת העולם השניה הזדהו הטמפלרים עם הנאצים, עד שהבריטים החליטו לרכזם במחנות מעצר ואח"כ לגרשם לאוסטרליה.

עוד לפני קום המדינה כבשו אנשי ההגנה את האזור ובמקומם הוקם המושב ע"י חברי תנועת המיישב.

צדק אירוני יש בהיות המיישבים בנים לנספי השואה, אותה עשו חבריהם של הטמפלרים שגורשו ממנה.

כיום מתפרנסים תושבי המושב מעבודות שונות, אך רבים מהם מתיירות על ענפיה השונים.

במרכז המושב מוזיאון לתולדות המקום בבית משפחת פליישמן.