י – חומת המושבה ועמדת ההגנה המזרחית

המושבה מטולה הוקפה גדר, כבר בימיה הראשונים. אך עמדות ההגנה נבנו בימי המרד הערבי (תרצ"ו 1916) ואויישו בידי גברי המושבה והשוטרים (=גפירים) עד קום המדינה. עמדה זו היא הדרום מזרחית של הישוב.

ש – אתר ההנצחה

אתר הנצחה לנופלים מקרב המושבה. ההר הנצפה מולה הוא "הר צפיה". בראשו ממוקם מוצב צה"לי. בצידו הצפוני של ההר נבנתה לפני כעשר שנים שכונת מגורים הצופה אל הנוף של לבנון מהר חרמון ועד מרג' עיון והבופור. זוהי תופעה ייחודית בה מוצב צבאי נמצא בעורף האזרחים ולא בקדמתם, אך הוא נובע מהאילוצים הטופוגרפיים. אם נעלה אל ההר (מהכניסה למושבה ישר עד הכיכר השניה, נעשה פרסה ונחזור אל הכיכר הראשונה, בה נפנה ימינה ונעלה עד הסוף) נוכל לצפות אל מרחבי עמק החולה ורמת הגולן. מומלץ לשעות זאת בשעות אחר הצהרים, בה השמש במערב, או שנצפה אל עבר לבנון). ההר עשוי סלע גיר קשה זקוף ומצוקי. הוא ממערב ומצוקי נחל עיון ממזרח סוגרים על המושבה מטולה מדרום, ומאפשרים גישה אליה מכביש צר אחד בלבד, כביש מס' 90 דרכו הגענו הנה מקרית שמונה. הצירים החילופיים, גדר המערכת ממערב להר צפיה וגדר המערכת ממזרח לנחל עיון, פתוחים לשימוש צבאי בלבד.

ש – בית הראשונים

בתי המושבה החלו להיבנות בשנת תר"ס (1900) והסתיימו כעבור שנתיים. סך הכל הוקמו 39 בתי מגורים, בית לרב ובית למורה, לאורך הרחוב הראשי שחצה את הגבעה מצפון לדרום. בית הספר הוקם בשנת תרס"א (1901) לרחבו של הרחוב הראשי והיו בו ארבע כיתות בלבד. בשנת תר"ף (1920) נסגר בית הספר ושוכנו בו חיילים צרפתיים ששהו בעיירה כחיל המצב מטעם השלטון. בשנה זו עדין הייתה מטולה חלק מהשטח הצרפתי שכלל את לבנון וסוריה.

כיום משמש המבנה כספריה ובית תרבות.

ש – עמדת ההגנה המערבית

מאחורי הבית הראשון משמאל (ניכנס דרך החניה) עומדת ההגנה הדרום מערבית של המושבה. מאחוריה נשקף הכפר הלבנוני הנוצרי "כפר כילה", מתחתיו מוצב צבאי עם אנטנה גבוהה, כאן היה המעבר שכונה "הגדר הטובה" דרכו נכנסו ארצה בין השנים תשל"ו (1976) תש"ס (200) תושבי דרום לבנון, שבאו לעבוד בישראל או לקבל שירותי רפואה מתקדמים, שנמנעו מהם בהוראת הממשל שיושב בבירות. והתנהלו קשרי המסחר יצוא-יבוא. בעברו הלבנוני של המעבר פעלה תחנת הרדיו "קול לבנון החופשית", עד שנסגרה עם הנסיגה המבוהלת אז נכנסו דרכו ארצה אנשי צד"ל ובני משפחותיהם.

י – מלון חיימוביץ'

כבר מתחילת ימיה נחשבה מטולה כמקום נופש אידאלי. אוירה הצח והיותה מקום ללא יתושי קדחת, היקנו לה שם מיוחד. הפרסומת הראשונה אמרה כך: "למטולה תעפיל, ואת הקרחת תשפיל, ואת עצמך תציל". לימים שכנו בבית זה גופי המודיעין של מדינת ישראל שעסקו בלבנון, עד שחדלו מלפעול עם הנסיגה. לאחרונה שופץ הבית וכיום הוא משמש כבית מגורים.

ש – בית הגבולות

שימש כביתו של יוסף חקלאי ז"ל שעסק בהברחת יהודים ארצה בימים שלפני קום המדינה. הוקדש לשמש כמוזיאון, אך אינו מתפקד ככזה. בקיץ תשס"ח הוצב בחזית הבית אחד מפסלי האריות שחילקה עירית ירושלים לערים שונות ברחבי העולם, לציון 40 שנה לאיחודה, ובמסגרת חגיגות העשור לפסטיבל המשוררים, הנחוג במטולה מידי שנה בסביבות חג השבועות.

י – קופת חולים ומד"א

מבנה קופת החולים היה ביתו של הולנדי בשם פרנץ ואן דה הורן, שהגיע ארצה בשנת תרפ"ג (1913)כתרמילאי, התאהב במושבה ונותר לגור בה. פרנץ טיפל בכרמי המושבה, וטיפח את מפל התנור תוך שחצב במו ידיו את המדרגות בסלע המובילות למפל

י – בית המועצה

זהו מבנה האבן הראשון שנבנה במושבה, עוד בשנת תרנ"ט (1897) נבנה הבית מעל הכפר הדרוזי שקדם לה. הבית שימש את פקידי הברון שביקרו במושבה, ואת האגרונום הראשון שלה אהרן אהרונסון ז"ל.

ש – בית הקשתות

בתחילת ימי המושבה התעורר ויכוח עז באשר לסגנון הבניה. הברון דרש שיבנו בתים צנועים שגגותיהם עשוים קשת בסגנון המקומי, אך המתיישבים העדיפו בתים שגגותיהם רעפים. חמשת הבתים הראשונים נבנו קשתות, והויכוח שהתמשך עיכב את המשך הבניה. לבסוף נכנעו הפקידים ויתר הבתים נבנו עם גגות רעפים. יתר על כן, אף בתי הקשתות כוסו רעפים.

י – בית האיכר

בית זה היה בתחילתו בית הרב של המושבה, והוא היחיד שנותר בצורתו המקורית. כיום הוא משמש כמוזיאון לתולדות מטולה. פרטים 057-2417735, 04-6941364 מאחורי הבית פועל המקווה של הישוב.

ש – מלון אלסקה אין

זהו המלון הראשון הוקם במטולה עוד בשנת תרע"א (1911) כמבנה בן שתי קומות ומרפסת גג בשם שלג הלבנון. זהו המבנה הגבוה ביותר במטולה. בהיותו מוקד למפגשים משני צידי הגבול (שעדין לא סומן אז במקומו הנוכחי) התנהלו בו רבות מפרשיות רכישת הקרקעות באזור עמק החולה, מידי האפנדים מלבנון. בהמשך נבנו בו שתי קומות ומרפסות חזית. מספר הטלפון של המלון היה 1 לפני כעשרים שנה נרכש ע"י רשת מלונות גדולה ושמו שונה לאלסקה אין. מעל גגו (מתחת לאנטנות הסלולאריות) ישנה עמדת תצפית לזכרו של איתן גרונדלנד ז"ל שנהרג מטיל סקאד במלחמת המפרץ, בהיותו בביתו ברמת גן.

י – בית הכנסת

בית הכנסת פעיל רק בשבתות. בשאר ימי השבוע ניתן לקיים מנינים, המפתח אצל רב המושבה. הכניסה לעזרת הנשים מצידו הצפוני אחורי של המבנה.

ש – הבריכה

הבריכה נבנתה בראשית שנות השלושים והייתה הנקודה הגבוהה ביותר במושבה. היא התמלאה בשעות הלילה וסיפקה מים בשעות היום. אולם מעולם לא הספיקה למלא אחר הצורך. מאוחר יותר החלו התושבים לשאוב את מי נחל עיון במקום שנקרא "עין סוכרה" ובאה הרווחה.

ש – בית הדודה אסתר

כאן התגורר אסתר לויט ע"ה. אסתר כלת פרס ישראל הפעילה מערכת להעברת חבילות אישיות לחיילים ששהו בתוך רצועת הביטחון, באמצעות הפעלת נקודת ריכוז במזנון שהפעילה במעבר גדר הטובה, והעברת החבילות בשיירות שנכנסו פנימה. הורי החיילים ידעו שדודה אסתר (כך כונתה) תדע לאתר את מקום שהיית בנם ותעביר לו את כל הנדרש. אם נפנה שמאלה לרחוב הנדיב, נראה את אחורי הבית הבנוי כחצר סגורה, מוקפת חומה ומבוצרת. זהו בית מטולאי אופייני. מנקודה זו נייטיב להבחין בתופעה היחודית להר צפיה. מוצב צבאי השוכן בעורפה של השכונה האזרחית.

ש – בית המורים

בבית זה התגוררו ראשוני המורים של בית הספר המטולאי. תושבי המושבה הבינו את חשיבותו של החינוך, והקדישו לכך בית מיוחד. כאן החלו ללמוד לראשונה את שפת העברית בעברית (ולא כתרגום משפה אחרת), הונהגו שיעורי התעמלות, והוחלה חובת לבישת תלבושת אחידה, שהחילה ש ויון בין בני המעמדות השונים. כיום משמש הבית למשרד הרבנות של המושבה.

י – בית המכס

באמצע שנות השלושים, לאחר קביעת קו הגבול בין צרפת לבריטניה, המשיכו איכרי המושבה לעבד את אדמותיהם בבקעת עיון שהייתה מעבר לגבול. השלטונות הבריטיים החליטו לגבות מס על מעבר הסחורות, את בית המכס בנו ב…מרכז המושבה. הדבר היקשה מאוד על האיכרים, שנאלצו לעצור את עגלותיהם מידי יום בשובם לבתיהם מהעבודה בשדה. בחצר הבית צומחים עצי פרי, רימון, לימון ותאנה.

י – בית לישנסקי

בבית זה הסתתר איש מחתרת ניל"י יוסף לישנסקי מפני התורכים. עד שנתפס והוצא להורג בדמשק.

שני צידי הרחוב – מלון ארזים

המלון הגדול ביותר במטולה. נקרא ע"ש ארזי הלבנון. בחדר האוכל שבקומת הקרקע בצידו השמאלי של הרחוב, היו תלויות בעבר תמונותיהם של כל המי ומי בלבנון שביקרו ונפשו במלון זה. 

י – מלון המבריא

מראשוני בתי המלון במושבה. מבנה בסגנון לבנוני, בעל גגות משופעים המתכסים בשלג בעונת החורף.

ש – המחנה הצבאי

המחנה הצבאי שנמצא בפינת הרחוב, נבנה ע"י הבריטים כאחת ממצודת טיגארט המפורסמות, הוא בנוי כמצודה בעלת מגדלים בקצותיה, וחצר פנימית.

בעבר שכנה בו מפקדת כוחות צה"ל בלבנון, כיום שוכנת בו יחידה צבאית קטנה.

רחבת המרכז המסחרי

במקום סניף בנק, ומרכול הפתוח משעות מוקדמות בבוקר ועד שעות מאוחרות בלילה. מאחוריו בית האריזה לתפוחי מטולה.

מטע התפוחים

מטע תפוחים הצמוד לקו הגבול. תפוחי מטולה נודעים בטעמם בשל מנות הקור הרבות שסופג העץ בתקופת החורף. במטע זה ובשכניו לא פסקה העבודה גם בימים בהם מסוכן היה להתקרב לקו הגבול. האדמות שמעבר לגדר שייכות אף הן לתושבי מטולה. יהי רצון ויזכו לשוב אליהן כבעבר.

הבונקר

עמדת שמירה ותצפית על האזור. ניתן להיכנס אליה ולצפות על הסביבה. הרכס שמימין (בראשו מחצבה ומפעל לחמורי בניה) נקרא "רכס חממיס", עד לנסיגה מלבנון שכנה בראשו סוללת תותחי נ"מ צה"לית. הבקעה מולנו היא בקעת עיון, הגשם היורד בה מתנקז אל נחל עיון, במעבר שנמצא מימין לעמדה. הישוב בצד ימין הוא אל-חיים, בו שכן בית הכלא של צד"ל. הישובים משמאל הם קליעה ואחריה מרג' עיון, בירת האגף המזרחי של דרום לבנון. האוכלוסייה באזור זה הינה נוצרית, רצועת הבטחון הוקמה תחילה באזור זה על פי בקשת תושביה שנרדפו ע"י הפלשתינאים שפלשו לאזור לאחר בריחתם מישראל.