סיור במטולה

סיור במטולה

סיור בין בתי המושבה מטולה. ניתן לעשותו כמסלול נפרד, ואז נלך על המדרכה השמאלית ונשוב בימנית. ניתן לעשותו כפתיחה לנחל עיון, ואז נצעד בשתי המדרכות לסרוגין. לאחר סיום המסלול בנחל נשוב אל הרכב.

איך מגיעים

ניכנס למושבה מטולה, מיד אחרי השער נפנה ימינה ונמשיך בדרך העולה למרכז המושבה.

נחנה ברחוב מצפה נפתלי, מול בית מס' 23. צמוד לחורשת ארלוזורוב.

נעלה עד לעמדת ההגנה, מכאן יתנהל סיורינו לאורך הרחוב הראשי של המושבה, עד לשער הכניסה הדרומי לשמורת נחל עיון".

הביתם ניצבים משני צידי רחוב הראשונים (י=ימין, ש=שמאל).

בסיום המסלול:

א. ניתן לשוב לנקודת ההתחלה בדרך בה הגענו, או דרך צעידה לאורך הגדר עד התצפית על מפל הטחנה, פניה ימינה ברחוב המפל, עד סוף הרחוב ופניה ימינה לרחוב האשד שמאלה לרחוב הטחנה ושוב שמאלה לרחוב הגורן. לאחר הצפיה בגורן, נפנה ימינה לרחוב המעיין ונגיע לרחוב מצפה נפתלי בו התחלנו את המסלול.

ב. אם יש לנו כח וזמן, ניכנס לשמורת עיון, ולאחר שנסיים את המסלול נשוב אל נקודת ההתחלה.

אפשרות זאת מחייבת הקפצת רכב לסוף מסלול, או הסתמכות על חזרת הנהג בטרמפ. ניתן לעשות את המסלול חזרה גם ברגל, אולם זה מחייב הליכה בדרך העולה בתלילות רבה.

ג. נשוב אל הרכב וניסע לתצפית ממצפה דדו שבראש הר צפיה, לתצפית על הסביבה.

ההגעה לתצפית דדו היא דרך רחוב הארזים (הרחוב הפונה מהמרכז המסחרי מערבה אל עבר הבסיס הצבאי) עד סופו, פניה ימינה עשית פרסה בכיכר, וחזרה עד לשלט המפנה אל עבר מצפה דדו.

פירוט

מטולה שוכנת בפיתחה צרה מאוד, בין רכס רמים ממערב לרכס חממיס ממזרח, מקום בו נכנס נחל עיון מלבנון לישראל.

האדמה באזור קירטונית, והיא תחומה בין הבזלת שממזרח לרגלי הר חרמון (הוא עצמו גיר), לגיר שממערב ברכס רמים. בסלע רך זה חותר נחל עיון ונופל בקטע קצר מאוד מארבעה מפלים, עיון, הטחנה, האשד והתנור. אח"כ הוא ממשיך וחובר לנחל דן ויחדיו הם נשפכים לירדן.

בספר מלכים (א' פרק טו, וכן בדברי הימים ב' פרק טז') מסופר על אסא מלך יהודה שבמלחמתו עם בעשא מלך ישראל, סיכם עם בן הדד מלך ארם שילחץ על בעשא באזור זה כדי שיחדל מלהילחם בו: "וַיִּשְׁמַע בֶּן הֲדַד אֶל הַמֶּלֶךְ אָסָא, וַיִּשְׁלַח אֶת שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר לוֹ עַל עָרֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּךְ אֶת עִיּוֹן וְאֶת דָּן וְאֵת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה וְאֵת כָּל כִּנְרוֹת, עַל כָּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי".

בתלמוד הירושלמי מסכת שביעית פרק ד, מוזכרת האזור ברשימת העיירות שבגבולות הארץ: "תחום ארץ ישראל: פרשת אשקלון, ואומר, מגדל שרשינה, ידור, ושורא דקיסרא, שורא דעכו, וריש מייא דגעתין… ונחלה דיפצאל, ועולשתא, ואולם רבתא, ומגד חרוב, ונקבתא דעיון", והגמרא מסבירה שזהו השטח שהחזיקו בו עולי בבל.

הברון אדמונד דה רוטשילד החליט להקים במקום מושבה, רכש את אדמותיה מידי אפנדי מצידון בשם ג'אבור ביי, בשנת תרנ"ג (1893) והביא הנה חקלאיים מצפת, שחיו עם הדרוזים בישוב משותף שנקרא "אומתאללה", אך לאחר כשנתיים פרץ מרד הדרוזים בשלטון הטורקי והישוב התפזר לכל עבר.

שנה לאחר מכן נעשה נסיון נוסף, והברון שלח הנה מתיישבים ממושבותיו ראשון לציון וזכרון יעקב.

באסרו חג שבועות תרנ"ו (9/6/1896) עלו למטולה 57 משפחות, והתישבו בחושות מטות לפול, במקום נידח ללא דרך מסודרת, בינות לבדואים שחמסו מכל הבא ליד, דרוזים שקנאו בהם ובזזו את היבול, ושיעים שרעו את צאנם על אדמותיהם.

למרות שהקדחת לא היתה באזור, הרי שהחיים היו קשים מאוד. השלטון העותמאני בקושי הגיע לאזור והמושבה היתה מבודדת ורחוקה.

בשנת תרע"ו (1916) שימשה מטולה בסיס אם ליציאה להתיישבות בכפר גלעדי שמצפון לה.

בשנת תרע"ז (1917) במסגרת מלחמת העולם הראשונה כבשו הבריטים את הארץ מידי התורכים, וחילקו את האזור בינם לבין הצרפתים בהסכם שמכונה סייקס-פיקו על שם חותמיו. אצבע הגליל ומטולה בתוכו היו באזור שנועד לשלטון צרפתי, אולם מי ששלט בפועל היו מוסלמים ושיעים שחיו בו, והטילו את מוראם על היהודים.

חיל המשמר הצרפתי לא יכל לעמוד מול הפורעים ובחורף שנת תר"ף (5/1/1920) נאלצו 120 תושבי מטולה להמלט צפונה לצידון ומשם חזרו לארץ. המוסלמים בזזו את הרכוש ושדדו את הבתים. 8 בתים נשרפו בתוכם בית הכנסת ובית הספר, ומהנותרים נשדדו הדלתות, החלונות, הרצפה והרעפים.

רק אחרי כשנה החלו איכרי מטולה לחזור אליה ולבנותה מחדש.

בשנת תרנ"ו (1926) הועבר האזור לשליטה בריטית, והגבול בין ארץ ישראל ללבנון שהיה תחת שלטון צרפתי נקבע 30 מטרים מהבתים הצפוניים של מטולה – גבול שקיים עד היום.

4,000 דונם אדמה שרכש הברון והיתה בבעלות תושבי מטולה, נותרו מעבר לגבול. אולם בתוקף ה"הסכם לשכנות טובה" קיבלו האיכרים תעודות מעבר ובחסותן הוסיפו לעבד אותן. בפי הערבים נקראות אדמות אלו עד היום "ארד אל יהוד" אדמות היהודים.

במלחמת העולם השניה שוב היתה מטולה בחזית, מול לבנון שהיתה נתונה בידי צרפת של וישי. בסביבה חנו כוחות בריטיים גדולים שהתכוננו לפרוץ לעבר לבנון, מטולה הופגזה בירי תותחים ומרגמות.

בתום המלחמה ועם התרחבות ההתישבות היהודית בעמק החולה ובהרי נפתלי גדלה המושבה, נתחזקה ונעשתה בטוחה יותר.

לא עברו אלא שנים מעטות ושוב היתה מטולה בחזית מול לבנון, והפעם במלחמת העצמאות. מטולה סבלה מפעילות כנופיות ומחבלים שהתנכלו לישובים היהודים. אך רק לאחר הסכמי שביתת הנשק שנחתמו ברודוס, הפך הגבול עם לבנון לגבול שקט.

אדמות מטולה שבעמק עיון נשארו בתוקף הסכמי שביתת הנשק בצד השני של הגבול, ושוב לא היתה גישה אליהן. רק לאחר מאבק ממושך קיבלו האיכרים פיצוי חלקי תמורת אדמותיהן שאבדו, אדמות חילופיות בעמק החולה.

בשנות החמישים החל המצב להשתפר. מטולה הפכה ליעד תיירותי, ומטעים רבים ניטעו סביבה, אך גם הפעם לא היה זה לזמן רב, לאחר מלחמת ששת הימים התערער המצב הבטחוני בגבול הצפון, המחבלים התבססו מצפון מזרח למטולה בשטח שכונה "הפתח לנד", משם ירו והטרידו ושוב לא היה אפשר לעבד את המטעים ללא אבטחה צמודה, חוליות המחבלים חדרו מעבר לגבול על מנת לפגוע ולקחת בני ערובה, מטולה הסתגרה מאחורי גדרות בטחון ומגדלי שמירה.

בשנת תשל"ה (1975) בעקבות מלחמת האזרחים בין המוסלמים לנוצרים בלבנון ביצעו המוסלמים טבח בתושביו הנוצרים של הכפר עיישיה השוכן מצפון למטולה, הנוצרים שעמדו בפני סכנת השמדה פנו לישראל וביקשו סיוע רפואי והומניטרי.

ישראל נענתה וצה"ל הגיש סיוע רפואי וסיוע הומניטרי לנפגעים. כך הוקמה "הגדר הטובה". במשך הזמן הצטרפו למקבלי הסיוע גם המוסלמים והיחסים עם תושבי דרום לבנון התפתחו והתרחבו. הגדר הטובה שימשה מעבר גבול לכל דבר כאשר בכל יום עברו דרכה אלפי תושבי לבנון מכל העדות לחיפוש עבודה בישראל ולסחור דרכה.

בשנת תשל"ח (1978) התגברות מעשי החבלה והרצח כנגד ישובי הצפון, נכנס צה"ל ללבנון עד נהר הליטני למבצע שכונה על שמו. מבצע זה הביא לרגיעה זמנית, הוקם כוח או"ם בשם יוניפ"ל שהיה אמור לפקח על השקט באזור, אולם בתוך זמן קצר התחזקו המחבלים שוב והגבירו את כוחם עד כדי כך שהם שלטו למעשה בדרום לבנון.

ההטרדות וההתקפות מעבר לגבול הלכו ותכפו והפכו את החיים לבלתי נסבלים. הדברים הגיעו לידי כך שמדי יום היו נוחתים על תושבי האזור מאות טילי קטיושות ופגזי תותחים. בקיץ תשמ"א (1981) נחתו במטולה במשך כ 10 ימים מאות פגזי תותח 130 מ"מ וטילי קטיושה.

התגובה היתה בלתי נמנעת, בעקבות נסיון התנקשות בשגריר ישראל בלונדון שלמה ארגוב ז"ל, יצא צה"ל למבצע נוסף בדרום לבנון מבצע שלום הגליל כונה בתחילה ואח"כ מלחמת לבנון הראשונה. המשך וסיום המלחמה בלבנון נתון למחלוקת עד היום ואולם על דבר אחד אין ויכוח – השקט, אמנם שקט יחסי חזר לאזור ולתושבי המקום התאפשר לחיות את חייהם בצורה נורמלית פחות או יותר.

לאחר כשלש שנים, החליטה ממשלת ישראל להסיג את צה"ל מלבנון, אולם בפועל הוא נסוג חלקית בלבד והקים את רצועת הביטחון, רוחב הרצועה היה כ 15 ק"מ במזרח (עד חצביייא) וק"מ בודדים במרכז (מול קרית שמונה) ובמערב (עד נאקורה). בשטח הרצועה פעל כח צבאי בשם "צבא דרום לבנון" שהיה מורכב מחיילים נוצרים דרוזים ושיעים.

הייתה זו תקופה של שפע ושגשוג. תושבים משני עברי הגבול נפגשו במטולה, והחיים פרחו.

עם השנים נוצרו מאבקי כח ושינויים פנימיים בלבנון, ארגון שיעי בשם "חיזבאלה" גבר על אוייביו ורדף בהם ובצה"ל, והטריד את החיים במטולה.

בשנת תש"ס (2000) החליטה ממשלת אהוד ברק על הוצאת כל כוחות צה"ל מלבנון. בל"ג בעומר של אותה שנה יצאו כל חיילי צה"ל ונהרסו המוצבים. בעקבותיהם נמלטו ארצה אלפי בני משפחות חיילי צד"ל, רובם נוצרים. מחבלי חיזבאללה השתלטו על האזור והקימו בו מדינה בתוך מדינה.

בראש השנה תשס"א (2000) הרגו מחבלי החיזבאללה שלשה חיילי צה"ל בני אברהם, עדי אביטן ועומר סוואעד הי"ד בעת שהיו בסיור בגבול על רכס הר דוב, וחטפו את גופותיהם. הם הוחזרו ארצה לאחר יותר משלש שנים.

בט"ז תמוז תשס"ו (2006) שבו מחבלי חיזבאללה והרגו שני חיילים באזור המערבי וחטפו את גופותיהם. החיילים אהוד גולדווסר ואלדד רגב הי"ד הוחזרו ארצה אחרי שנתיים.

ארוע חטיפה זה הוביל לפריצת מלחמת לבנון השניה, מלחמה שנמשכה 33 ימים במהלכם פעל צה"ל בתוך שטח לבנון, ומאז נשמר שקט מתוח בפיקוח משקיפי האו"ם שתגברו את כח יוניפ"ל שהתקשה להשליט את מרותו על מחבלי החיזבאללה.

י – חומת המושבה ועמדת ההגנה המזרחית

המושבה מטולה הוקפה גדר, כבר בימיה הראשונים. אך עמדות ההגנה נבנו בימי המרד הערבי (תרצ"ו 1916) ואויישו בידי גברי המושבה והשוטרים (=גפירים) עד קום המדינה. עמדה זו היא הדרום מזרחית של הישוב.

ש – אתר ההנצחה

אתר הנצחה לנופלים מקרב המושבה. ההר הנצפה מולה הוא "הר צפיה". בראשו ממוקם מוצב צה"לי. בצידו הצפוני של ההר נבנתה לפני כעשר שנים שכונת מגורים הצופה אל הנוף של לבנון מהר חרמון ועד מרג' עיון והבופור. זוהי תופעה ייחודית בה מוצב צבאי נמצא בעורף האזרחים ולא בקדמתם, אך הוא נובע מהאילוצים הטופוגרפיים. אם נעלה אל ההר (מהכניסה למושבה ישר עד הכיכר השניה, נעשה פרסה ונחזור אל הכיכר הראשונה, בה נפנה ימינה ונעלה עד הסוף) נוכל לצפות אל מרחבי עמק החולה ורמת הגולן. מומלץ לשעות זאת בשעות אחר הצהרים, בה השמש במערב, או שנצפה אל עבר לבנון). ההר עשוי סלע גיר קשה זקוף ומצוקי. הוא ממערב ומצוקי נחל עיון ממזרח סוגרים על המושבה מטולה מדרום, ומאפשרים גישה אליה מכביש צר אחד בלבד, כביש מס' 90 דרכו הגענו הנה מקרית שמונה. הצירים החילופיים, גדר המערכת ממערב להר צפיה וגדר המערכת ממזרח לנחל עיון, פתוחים לשימוש צבאי בלבד.

ש – בית הראשונים

בתי המושבה החלו להיבנות בשנת תר"ס (1900) והסתיימו כעבור שנתיים. סך הכל הוקמו 39 בתי מגורים, בית לרב ובית למורה, לאורך הרחוב הראשי שחצה את הגבעה מצפון לדרום. בית הספר הוקם בשנת תרס"א (1901) לרחבו של הרחוב הראשי והיו בו ארבע כיתות בלבד. בשנת תר"ף (1920) נסגר בית הספר ושוכנו בו חיילים צרפתיים ששהו בעיירה כחיל המצב מטעם השלטון. בשנה זו עדין הייתה מטולה חלק מהשטח הצרפתי שכלל את לבנון וסוריה.

כיום משמש המבנה כספריה ובית תרבות.

ש – עמדת ההגנה המערבית

מאחורי הבית הראשון משמאל (ניכנס דרך החניה) עומדת ההגנה הדרום מערבית של המושבה. מאחוריה נשקף הכפר הלבנוני הנוצרי "כפר כילה", מתחתיו מוצב צבאי עם אנטנה גבוהה, כאן היה המעבר שכונה "הגדר הטובה" דרכו נכנסו ארצה בין השנים תשל"ו (1976) תש"ס (200) תושבי דרום לבנון, שבאו לעבוד בישראל או לקבל שירותי רפואה מתקדמים, שנמנעו מהם בהוראת הממשל שיושב בבירות. והתנהלו קשרי המסחר יצוא-יבוא. בעברו הלבנוני של המעבר פעלה תחנת הרדיו "קול לבנון החופשית", עד שנסגרה עם הנסיגה המבוהלת אז נכנסו דרכו ארצה אנשי צד"ל ובני משפחותיהם.

י – מלון חיימוביץ'

כבר מתחילת ימיה נחשבה מטולה כמקום נופש אידאלי. אוירה הצח והיותה מקום ללא יתושי קדחת, היקנו לה שם מיוחד. הפרסומת הראשונה אמרה כך: "למטולה תעפיל, ואת הקרחת תשפיל, ואת עצמך תציל". לימים שכנו בבית זה גופי המודיעין של מדינת ישראל שעסקו בלבנון, עד שחדלו מלפעול עם הנסיגה. לאחרונה שופץ הבית וכיום הוא משמש כבית מגורים.

ש – בית הגבולות

שימש כביתו של יוסף חקלאי ז"ל שעסק בהברחת יהודים ארצה בימים שלפני קום המדינה. הוקדש לשמש כמוזיאון, אך אינו מתפקד ככזה. בקיץ תשס"ח הוצב בחזית הבית אחד מפסלי האריות שחילקה עירית ירושלים לערים שונות ברחבי העולם, לציון 40 שנה לאיחודה, ובמסגרת חגיגות העשור לפסטיבל המשוררים, הנחוג במטולה מידי שנה בסביבות חג השבועות.

י – קופת חולים ומד"א

מבנה קופת החולים היה ביתו של הולנדי בשם פרנץ ואן דה הורן, שהגיע ארצה בשנת תרפ"ג (1913)כתרמילאי, התאהב במושבה ונותר לגור בה. פרנץ טיפל בכרמי המושבה, וטיפח את מפל התנור תוך שחצב במו ידיו את המדרגות בסלע המובילות למפל

י – בית המועצה

זהו מבנה האבן הראשון שנבנה במושבה, עוד בשנת תרנ"ט (1897) נבנה הבית מעל הכפר הדרוזי שקדם לה. הבית שימש את פקידי הברון שביקרו במושבה, ואת האגרונום הראשון שלה אהרן אהרונסון ז"ל.

ש – בית הקשתות

בתחילת ימי המושבה התעורר ויכוח עז באשר לסגנון הבניה. הברון דרש שיבנו בתים צנועים שגגותיהם עשוים קשת בסגנון המקומי, אך המתיישבים העדיפו בתים שגגותיהם רעפים. חמשת הבתים הראשונים נבנו קשתות, והויכוח שהתמשך עיכב את המשך הבניה. לבסוף נכנעו הפקידים ויתר הבתים נבנו עם גגות רעפים. יתר על כן, אף בתי הקשתות כוסו רעפים.

י – בית האיכר

בית זה היה בתחילתו בית הרב של המושבה, והוא היחיד שנותר בצורתו המקורית. כיום הוא משמש כמוזיאון לתולדות מטולה. פרטים 057-2417735, 04-6941364 מאחורי הבית פועל המקווה של הישוב.

ש – מלון אלסקה אין

זהו המלון הראשון הוקם במטולה עוד בשנת תרע"א (1911) כמבנה בן שתי קומות ומרפסת גג בשם שלג הלבנון. זהו המבנה הגבוה ביותר במטולה. בהיותו מוקד למפגשים משני צידי הגבול (שעדין לא סומן אז במקומו הנוכחי) התנהלו בו רבות מפרשיות רכישת הקרקעות באזור עמק החולה, מידי האפנדים מלבנון. בהמשך נבנו בו שתי קומות ומרפסות חזית. מספר הטלפון של המלון היה 1 לפני כעשרים שנה נרכש ע"י רשת מלונות גדולה ושמו שונה לאלסקה אין. מעל גגו (מתחת לאנטנות הסלולאריות) ישנה עמדת תצפית לזכרו של איתן גרונדלנד ז"ל שנהרג מטיל סקאד במלחמת המפרץ, בהיותו בביתו ברמת גן.

י – בית הכנסת

בית הכנסת פעיל רק בשבתות. בשאר ימי השבוע ניתן לקיים מנינים, המפתח אצל רב המושבה. הכניסה לעזרת הנשים מצידו הצפוני אחורי של המבנה.

ש – הבריכה

הבריכה נבנתה בראשית שנות השלושים והייתה הנקודה הגבוהה ביותר במושבה. היא התמלאה בשעות הלילה וסיפקה מים בשעות היום. אולם מעולם לא הספיקה למלא אחר הצורך. מאוחר יותר החלו התושבים לשאוב את מי נחל עיון במקום שנקרא "עין סוכרה" ובאה הרווחה.

ש – בית הדודה אסתר

כאן התגורר אסתר לויט ע"ה. אסתר כלת פרס ישראל הפעילה מערכת להעברת חבילות אישיות לחיילים ששהו בתוך רצועת הביטחון, באמצעות הפעלת נקודת ריכוז במזנון שהפעילה במעבר גדר הטובה, והעברת החבילות בשיירות שנכנסו פנימה. הורי החיילים ידעו שדודה אסתר (כך כונתה) תדע לאתר את מקום שהיית בנם ותעביר לו את כל הנדרש. אם נפנה שמאלה לרחוב הנדיב, נראה את אחורי הבית הבנוי כחצר סגורה, מוקפת חומה ומבוצרת. זהו בית מטולאי אופייני. מנקודה זו נייטיב להבחין בתופעה היחודית להר צפיה. מוצב צבאי השוכן בעורפה של השכונה האזרחית.

ש – בית המורים

בבית זה התגוררו ראשוני המורים של בית הספר המטולאי. תושבי המושבה הבינו את חשיבותו של החינוך, והקדישו לכך בית מיוחד. כאן החלו ללמוד לראשונה את שפת העברית בעברית (ולא כתרגום משפה אחרת), הונהגו שיעורי התעמלות, והוחלה חובת לבישת תלבושת אחידה, שהחילה ש ויון בין בני המעמדות השונים. כיום משמש הבית למשרד הרבנות של המושבה.

י – בית המכס

באמצע שנות השלושים, לאחר קביעת קו הגבול בין צרפת לבריטניה, המשיכו איכרי המושבה לעבד את אדמותיהם בבקעת עיון שהייתה מעבר לגבול. השלטונות הבריטיים החליטו לגבות מס על מעבר הסחורות, את בית המכס בנו ב…מרכז המושבה. הדבר היקשה מאוד על האיכרים, שנאלצו לעצור את עגלותיהם מידי יום בשובם לבתיהם מהעבודה בשדה. בחצר הבית צומחים עצי פרי, רימון, לימון ותאנה.

י – בית לישנסקי

בבית זה הסתתר איש מחתרת ניל"י יוסף לישנסקי מפני התורכים. עד שנתפס והוצא להורג בדמשק.

שני צידי הרחוב – מלון ארזים

המלון הגדול ביותר במטולה. נקרא ע"ש ארזי הלבנון. בחדר האוכל שבקומת הקרקע בצידו השמאלי של הרחוב, היו תלויות בעבר תמונותיהם של כל המי ומי בלבנון שביקרו ונפשו במלון זה. 

י – מלון המבריא

מראשוני בתי המלון במושבה. מבנה בסגנון לבנוני, בעל גגות משופעים המתכסים בשלג בעונת החורף.

ש – המחנה הצבאי

המחנה הצבאי שנמצא בפינת הרחוב, נבנה ע"י הבריטים כאחת ממצודת טיגארט המפורסמות, הוא בנוי כמצודה בעלת מגדלים בקצותיה, וחצר פנימית.

בעבר שכנה בו מפקדת כוחות צה"ל בלבנון, כיום שוכנת בו יחידה צבאית קטנה.

רחבת המרכז המסחרי

במקום סניף בנק, ומרכול הפתוח משעות מוקדמות בבוקר ועד שעות מאוחרות בלילה. מאחוריו בית האריזה לתפוחי מטולה.

מטע התפוחים

מטע תפוחים הצמוד לקו הגבול. תפוחי מטולה נודעים בטעמם בשל מנות הקור הרבות שסופג העץ בתקופת החורף. במטע זה ובשכניו לא פסקה העבודה גם בימים בהם מסוכן היה להתקרב לקו הגבול. האדמות שמעבר לגדר שייכות אף הן לתושבי מטולה. יהי רצון ויזכו לשוב אליהן כבעבר.

הבונקר

עמדת שמירה ותצפית על האזור. ניתן להיכנס אליה ולצפות על הסביבה. הרכס שמימין (בראשו מחצבה ומפעל לחמורי בניה) נקרא "רכס חממיס", עד לנסיגה מלבנון שכנה בראשו סוללת תותחי נ"מ צה"לית. הבקעה מולנו היא בקעת עיון, הגשם היורד בה מתנקז אל נחל עיון, במעבר שנמצא מימין לעמדה. הישוב בצד ימין הוא אל-חיים, בו שכן בית הכלא של צד"ל. הישובים משמאל הם קליעה ואחריה מרג' עיון, בירת האגף המזרחי של דרום לבנון. האוכלוסייה באזור זה הינה נוצרית, רצועת הבטחון הוקמה תחילה באזור זה על פי בקשת תושביה שנרדפו ע"י הפלשתינאים שפלשו לאזור לאחר בריחתם מישראל.

אנדרטת הספארי

אנדרטה לזכרם של 12 חיילים שנהרגו בהתפוצצות נהג מכונית תופת ליד רכבם, עת נכנסו לבסיסם בלבנון., בחורף תשמ"ה (מרץ 1985).

גשר עיון

מתחת לגשר שמעבר לגדר, נכנס נחל עיון אל תוככי מדינת ישראל. גשר זה פוצץ ע"י חבלני הפלמ"ח בשנת תש"ו (1946) במסגרת ליל הגשרים, מתוך מטרה למנוע הגעת תגבורות ערביות לארץ ישראל, אך חזר ושוקם, ופוצץ שוב בnלחמת העצמאות. לאחר מכן שוקם שוב והוא משמש את הרכבים הנעים על ציר המערכת. בראש מפל עיון שנמצא ממש תחתיו ישנו קיר בטון קטן שנוצק ע"י הבריטים כדי לחסום את יכולת החדירה ולשמש כאבוס להשקיית הסוסים. בנקודה זו הוברחו ארצה אלפי מעפילים בשנות העשרים והשלושים. חלקם ע"י ביום חתונות פיקטיביות שבסיומן העבירו משאיות את כל החוגגים היישר למרכז הארץ.

בקעת עיון

בקעה פוריה ששטחה מעובד בשדות פורחים ומושקה ממימי נחל עיון. במרכז הבקעה ניתן לראות את מסלול הטיסה של שדה התעופה הלבנוני הנטוש, וסביבו קירות בצורת האות ח', אלו בונקרים ומקומות מסתור למטוסים.

שטח של 4,000 דונם בבקעה זו שייך לאיכרי מטולה, אך אינם יכולים לעבדו.

הגורן

את התבואה טחנו האיכרים בטחנת הקמח שבמפל הטחנה. היא נרכשה מידי הדרוזים אך היא פעלה לאורך זמן. האיכרים נאלצו לחפש טחנות בכפרי הסביבה.

כאן בגורן שבקצה המושבה עמלו ביום האיכרים בדיש זרייה וניפוי, ושמרו בלילה.

בגורן התנהלה גביית החובות ותשלומי המסים, עד שלעיתים לא נותר יבול להביא הביתה.

מי שלא ראה את שמחת האיכר בהביאו לביתו את היבול השנתי, לא יבין מדוע נקרא חג הסוכות – חג האסיף בשם "חג שמחתנו".

מצפה דדו

ע"ש הרמטכ"ל דוד אלעזר ז"ל שכיהן בתפקידו בימי מלחמת יום הכיפורים.

מהמצפה ניתן לראות את מימין לשמאל:

רכס רמים ובראשו הישוב הלבנוני אל-עדיסה וצמוד אליו קיבוץ משגב עם, אחריו קיבוץ מנרה (האנטנה הגבוהה), וקרן נפתלי (אנטנה נוספת במרחק רב).

מתחתם מחצבות כפר גלעדי ותל חי, ומשמאלו תל בודד בעמק. זהו תל אבל בית מעכה.

בדרום ובמזרח, רמת הגולן ומתחתיה בקעת החולה, משמאל רכס החרמון ומתחתיו רכס הר דוב.

בצפון לבנון. מימין רכס החרמון הלבנוני והישובים שבעה (על שמו מכנים הלבנונים את רכס שיאון – הר דוב בשם "חוות שבעה") שובא, ורשייא אל פוחר. מתחתיו רכס חממה והעיירה אל-חיאם, במרכז בקעת עיון, משמאל לבקעה רכס קליעה ומרג' עיון. באופק העיר הדרוזית חצבייא, ומשמאל רכס רמים הנמשך לתוך לבנון, בראשו מבצר הבופור ומתחתיו הברך של נהר הליטני המגיע מצפון ופונה בחדות מערבה אל הים.

ממערב למטולה, הגדר הטובה והעיירה הלבנונית כילה, הנושקת לה.

דגשים

מעוניינים להזמין בסיור במטולה – בתשלום? מוזמנים לשלוח ווטסאפ או להתקשר ל 0524282461

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. רפאל

    סיורים מודרכים לכל גיל במטולה

כתיבת תגובה

סוג המסלול

הלוך ושוב

רמת קושי

מונגש

על המסלול

לחצו לניווט

מחפשים מורה דרך לטיול הבא שלכם? מלאו את הטופס הבא או חייגו 052-4282461