סיד הוא תרכובת של סידן וחמצן, והוא נוצר ע"י שריפת אבן גיר בטמפרטורות גבוהות.

בבוא הסיד במגע עם מים הוא פולט חום, עובדה זו הייתה ידועה לחכמי המשנה (שבת פרק ד משנה א) "במה טומנין ובמה אין טומנין? אין טומנין לא בגפת ולא בזבל, לא במלח ולא בסיד". וגמרא (שם לט עמוד א): "רשב"ג אומר מגלגלין ביצה על גבי גג רותח ואין מגלגלין ביצה על גבי סיד רותח", ומפרש רש"י: "ואין מגלגלים בסיד רותח דהוא תולדת האור".

וכבר ניבא ישעיהו (פרק לג פסוק יב): "וְהָיוּ עַמִּים מִשְׂרְפוֹת שִׂיד, קוֹצִים כְּסוּחִים בָּאֵשׁ יִצַּתּוּ".

הגבעות המזרחיות שבין ראש העין לשוהם בנויות אבן גיר. מקדמא דנה ועד ימינו הן משמשות להפקת חומר הגלם של תעשיית הסיד, וניתן למצוא בהן שרידים למפעלי סיד ברצף כרונולוגי מאז שלשת אלפי שנה ועד ימינו אנו. אחד מהם הוא כבשן הסיד של נחשונים.

כבשני הסיד הקדומים נחפרו כבורות עגולים שכוסו באבנים, ובתוכן בערה האש והונחו אבני הגיר הנשרפות. לאורך הדורות שוכללו הכבשנים ונבנו בשני תאים זה על גבי זה, התחתון לשריפה והעליון לאבני הגיר, עם הזמן נוספו פתחי אוורור והסקה, תעלות אוורור וכן הלאה.

הליך שריפת הגיר והפיכתו לסיד ארך כשבוע וחצי, שבוע לשריפתו וכמה ימים לקירור הכבשן, ואז הוא שווק כאבן סיד או כאבקה.

הכבשנים המודרניים הוסקו בדלק מסוגים שונים, ונבנו על פני השטח, בגודל שאיפשר תנועה נוחה של המבעיר והמכניס/מוציא את החומר. כזה הוא הכבשן שלנו.

הכבשן מרובע כ 7X7 מטרים גודלו וכעשרה מטרים גובהו. הוא עשוי אבן גיר קשה וסלעים מסוגים נוספים, ובמרכזו קורות חיזוק מבטון.

בקיר הצפוני מצוי פתח בצורת קשת, שנועד להיות מנהרת ההסקה של הכבשן.

בצידו הדרומי שרידי הכבש ששימש את הבנאים, ואולי אף להטלת אבני גיר אל הכבשן.

במרחק של כ 200 מטר לכיון צפון מזרח מצויים שרידי המחצבה בה נכרו אבני הגיר.

ממזרח לקיבוץ נחשונים מצוייות מחצבות גיר מודרניות, חלקן פעילות עד ימינו.