הסיור באתר מתנהל לאורך הרחוב הראשי מאזור הקופה ועד בית הכנסת ואחריו.

מיד בכניסה נראה את אחד מתוך עשרות בורות המים שנמצאו במקום. נחלוף על פניו ונגיע למערת הקבורה. ניכנס דרך שער העיר ונפנה ימינה לשכונת בתי החומה ולמקוואותיה. נמשיך הלאה למערת היוצר, וניכנס למערת הקשת, ממנה נצא דרך צידו השני (השמאלי) של הרחוב.

נמשיך הלאה, וניכנס אל המערה הציבורית, וניכנס בשערי בית הכנסת.

לאחר שנצפה מרחבת הכניסה, נעלה במדרגות שמשמאל ונצא מאחורי המבנה אל בית הבד.

מכאן נרד בחזרה, נחלוף על פני צידו הצפוני של בית הכנסת ונרד למטה, נפנה שמאלה וניכנס אל מערת המילוט ממנה נצא שוב ברחבת חצר בית הכנסת.

כאן מסתיים סיורנו.

__

ועוד כמה מילים על המקומות שנראה בסיור:

 בורות המים

 בהיות סוסיא יושבת באזור מדברי יבש, הרי שכל טיפת מים חיונית להמשך החיים.

תושבי סוסיא אגרו את כל הנגר העילי שזרם על הגגות וברחובות. תעלות היטו את הזרימה אל בורות שנחצבו בסלע הגיר הקשה.

על פי הבור הוקמה חוליה שתפקידה לשמור על נקיון המים ולמנוע נפילת עוברי אורח, עליה הונחה אבן גדולה שמנעה את זיהום המים ואידויים.

גלילת האבן הכבדה מעל פי הבאר הייתה מלאכה שהצריכה כוחות משותפים, עיין מעשה יעקב ורחל.

חז"ל שמו בפי דוד המלך ויועציו דו שיח מרתק: "א"ר שמעון חסידא: כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו. מיד היה עומד ועוסק בתורה, עד שעלה עמוד השחר. כיון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמרו לו: אדונינו המלך, עמך ישראל צריכין פרנסה! אמר להם: לכו והתפרנסו זה מזה. אמרו לו: אין הקומץ משביע את הארי, ואין הבור מתמלא מחוליתו. אמר להם: לכו ופשטו ידיכם בגדוד" (בבלי מסכת ברכות דף ג). אין הבור מתמלא מחוליתו, שהרי כמות המים היורדת על פי החוליה מעטה היא מכדי למלא את הבור, ובנמשל, אין בני ישראל יכולים להתפרנס זה מזה, אלא זקוקים למקור הכנסת מבחוץ.

 מערת הקבורה

מערת הקבורה הוקמה מחוץ לעיר, כדי למעט את הטומאה. עובדה זו ראוייה לציון, שהרי סוסיא פעלה בתקופה שלאחר חורבן הבית, ובכל זאת שמרו תושביה על דיני טומאה וטהרה.

חז"ל (בבלי מסכת בבא בתרא, פרק ב' משנה ט') קבעו את מקום הקברות ביחס לעיר: "מרחיקין את הנבילות, ואת הקברות, ואת הבורסקי מן העיר חמישים אמה. אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר. רבי עקיבה אומר: לכל רוח הוא עושה, חוץ מן מערבה, ומרחיק חמישים אמה".

שתי הלכות נאמרו כאן. האחת באשר למרחק מן העיר, השניה באשר לכוון. בית הקברות של סוסיא נמצא ממזרח לעיר והוא מחוצה לה. ממש כפי שמצווה ההלכה.

שער העיר

 סוסיא הוקפה בחומה (על כך בקטע הבא), שער העיר סוסיא בנוי בפשטות גמורה. אין בו לא מגדלים ולא בית שער. נראה כי בשעת הקמתה לא חששו תושביה יתר על המידה, והסתפקו בשער פשוט המוביל ישירות אל הרחוב הראשי.

מנהרת המילוט ושאר אמצעי המיגון שנראה בהמשך, נוצרו בתקופה מאוחרת יותר.

שכונת בתי החומה

מיקומה של סוסיא בספר, מחייב הגנה מפני שוסי המדבר. אמנם לא הוקמה מערכת מיגון מסיבית דוגמה הערים הבצורות, וסוסיא אף הוקמה במישור ולא על גבי תל, ובכל זאת הקומה חומה סביב לה, חומה זו נוצרה מהקיר החיצוני של הבתים. חומה מסוג זה מצאנו גם ביריחו ("כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה, וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת". יהושע פרק ב') ואפילו בתקופה הנוכחית (שכונותיה הראשונות של ירושלים שמחוץ לחומות נבנו כחצרות סגורות).

השכונה מורכבת מחצרות שסביבן בתים שהורכבו מחדר או שנים. בחדרים אלו גרו בני הבית, ובחצר המשותפת התנהלו כל המלאכות, החל מבישול ועד הכנת בגדים.

בחצרות היו מקוואות טהרה. אלו בורות מים שנועדו לרחצה וטבילה, ובהם לפחות 700 ליטר מים שאינם שאובים אלא נקווים לבור ע"י רשת תעלות וחריצים בסלע.

בקיומם של מקוואות אלו מאות שנים לאחר החורבן מעיד על אדיקותם הדתית של תושבי סוסיא.

מערת היוצר – מערת הקשת

 החיים באזור המדברי קשים בשל שינויי הטמפרטורה הקיצונית בין יום ללילה ובין קיץ לחורף. נוח יותר לקיים חלק מהפעילות (מגורים, אחסנה ועוד) מתחת לפני הקרקע.

בשטח העיר מערות רבות, חלקן משמשות כיום להדגמת מלאכות יצירה שונות כמו קדרות, טוויה, אריגה ועוד.

בעבר שימשו אלו למגורים, ניתן לראות את מתקני המים, לאיחסון בעלי החיים, ניתן לראות את סימני הפיח על התקרה וכדומה.

מול בית הכנסת נמצאת המערה המכונה "ציבורית".

זו מערה גדולה שנראה ששימשה לכמה משפחות. המשקוף שמעל הפתח מעוטר במלבן בעל שתי אוזנים משולשות. ובמנורה בעלת שבעה קנים.

בית הכנסת

בית הכנסת בנוי בראש הישוב, ממש כפי שקובעת ההלכה (תוספתא מסכת מגילה פרק ג'): "אין בונין אותו אלא בגובהה של עיר, שנאמר (משלי פרק א') בראש הומיות תקרא". ופתחו למזרח (שם): "אין פותחין בתי כנסיות אלא למזרח, שכן מצינו בהיכל שהיה פתוח למזרח, שנאמר (במדבר פרק ג') והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה וגו'".

בבתי כנסת רבים (בעיקר בצפון הארץ) לא הקפידו על הלכות אלו, אולי מסיבות טכניות.

בניגוד לשער העיר, הרי שמתחם בית הכנסת היה מבוצר ברמה גבוהה. בחזית ישנה חצר העשוייה להיחסם ע"י שתי אבני גולל (אחת בחזית והשניה בדרום), סוג של אבטחה. בפינתה הדרום מזרחית פתח מערת מילוט שבהמשך נגיח דרכה, וכל חומותיה עבות. רחבו של קיר בית הכנסת מגיע ל 3 מטרים!!!.