בגמרא (בבלי מסכת זבחים דף קיח) מוזכר בית הכנסת של מעון, אולם אין ספק שמדובר על בית כנסת שהיה בגליל.

כיום ידועים לנו שני בתי כנסת בשם "מעון", אחד בדרום הר חברון בסמוך לישוב מעון ("ואיש במעון ומעשהו בכרמל", שמואל א פרק כה), והשני בו אנו נמצאים כעת הוא במערב הנגב בסמוך לקיבוץ ניר עוז. הוא מכונה מעון על שם המקום הערבי "חרבת מעיין". בעבר כונה האיזור כולו "מנואיס", הוא היה מיושב בעיקר בנוצרים.

בית כנסת זה התגלה בשנת תשט'ו, בעת ביצוע העבודות לסלילת הכביש הסמוך. ריצפה דומה התגלתה בתקופת מלחמת העולם הראשונה במרחק של כתשעה ק"מ מזרחית לנו בשטח הגן הלאומי אשכול, ע"י חיילים אוסטרליים ששירתו במקום. היא שייכת לכנסיה ששמה הוא חירבת שלאל, והיא נמצאת כיום באנדרטה לחייל האלמוני שבקנברה אוסטרליה.

יתכן ששתי המרצפות הוכנו ע"י אותו אומן.

בחורבת מעון שכן ישוב יהודי בתקופה הביזנטית, דהיינו המאות ה 5-6 לספירה (על ריצפת חירבת שלאל מצויין התאריך 561 לספירה). כל שנותר כיום הוא ריצפה בית הכנסת ושרידי מערכת מים, בור, בריכה מרובעת ותעלה קצרה.

בית כנסת זה הוא הדרומי ביותר שידוע לנו עד כה.

בית הכנסת הסמוך אליו הוא זה של עזה-ים שריצפת הפסיפס המפורסמת שלו נמצאת כיום במוזיאון ישראל ובמוזיאון הפסיפסים שבאכסניית השומרוני הטוב.