שימת הרחצה שעבורינו היא מעשה יומיומי פשוט, לא היה כזה בימי קדם. אז היה זה ענין של תפנוקים ותענוגות שאמונות ודתות קשורות בו.

המשנה במסכת עבודה זרה (פרק ג' משנה ד) מספרת על פסל (אפרודיטה=אלת האהבה והיופי במיתולוגיה היוונית) שהוצב בבית המרחץ הרומאי של עכו: "שאל פרוקלוס בן פלוספוס את ר"ג בעכו, שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי. אמר ליה: כתוב בתורתכם "לא ידבק בידך מאומה מן החרם" (דברים פרק יג) מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי? אמר לו: אין משיבין במרחץ. וכשיצא אמר לו: אני לא באתי בגבולה היא באה בגבולי, אין אומרים נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי אלא אומר נעשה אפרודיטי נוי למרחץ. דבר אחר, אם נותנים לך ממון הרבה אי אתה נכנס לעבודה זרה שלך ערום, ובעל קרי ומשתין בפניה. זו עומדת על פי הביב וכל העם משתינין לפניה. לא נאמר אלא אלהיהם – את שנוהג בו משום אלוה אסור את שאינו נוהג בו משום אלוה מותר."

משנה זו והמשא ומתן התלמודי שבעקבותיה, משמש כאבן יסוד לכמה מהלכות איסור הנאה מעבודה זרה. החילוק בין מקום שנהנים מהע"ז לבין מקום שנהנים מהטבע והע"ז היא הפולשת לתחומנו, נפסק להלכה (רמב"ם הלכות ע"ז פרק ז, שו"ע יורה דעה סימן קמ"ב ועוד), והוא מהוה נפקא מינה לכמה שאלות שהדרים בין העכו"ם נפגשים בהן מידי יום, למשל ההליכה ברחוב המוצל ממבנה של כנסיה, או שמיעת הזמרה הבוקעת ממנה ועוד.

בית המרחץ היה לעיתים חלק ממכלול שלם של ספורט ותענוגות, והוא כשלעצמו מורכב משלשה שלבים, החדר הקר "frigidarium", החדר הפושר "tepidarium" והחדר החם "caldarium".

המתרחץ היה עובר ביניהם ובתהליך איטי משיל מעל עצמו את הלכלוך והזיעה. החדר החם היה מתחמם מאויר חם שהיה יוצא מחדר ההסקה וזורם בין שתי שכבות הריצפה.

הרחצה נחשבה כמאמץ שאין לעשותו אלא לעיתים, והמתרחץ מידי יום הריהו מכלה את כוחו הגופני לריק. מאידך, הגיגים פילוסופיים רבים נאמרו בבית המרחץ, משמע שהיה זה ענין להתכנסות רוחנית לא פחות מאשר פיזית.

בית המרחץ בו אנו נמצאים כעת הוא חלק ממכלול רחב של שרידי ישוב הכוללים, מתקנים חקלאיים, מערות קבורה ומחילות מסתור. וכן בית חווה מהתקופה הביזנטית.

חנניה היזמי שחפר במקום, מסכם את החפירה כאן. לדעתו המבנה מורכב משני שלבים, בשלב הראשון היה המרחץ מצומצם בהיקפו, ולאחר מכן נוספו לו המלתחה שנמצאת ממערב ובה ספסלי האבן, וכן חדרים נוספים.

עוד הוא משער, כי מתוך ממצאים (מטבעות מימי המרד ומקוואות טהרה) שנמצאו באיזור (מחורבת כוריכור שבראש הגבעה ועד בבתי הכנסת שבקרית ספר ובמודיעין), ניתן להסיק כי הייתה זו סביבה יהודית אשר תושביה השתתפו במרד, ועל כן הוצב במקום חיל מצב רומאי שבית המרחץ שימש את חייליו.

ממערב לנו באמאוס (פארק קנדה של ימינו) נתגלה בית מרחץ רומאי נוסף. אך הוא נעול כיום וניתן לצפות בו רק מבחוץ.