בספר מלכים א (פרק ט) מסופר שאחרי בנות שלמה את בית המקדש בנה מספר ערים, ביניהם גזר וחצור ועוד מוזכרות הערים "וְאֶת בַּעֲלָת וְאֶת תמר (קרי תַּדְמֹר) בַּמִּדְבָּר, בָּאָרֶץ". עיר זו מוזכרת גם בגבולות הארץ שבספר יחזקאל (פרק מט): "כֹּה אָמַר ה' אלוקים, גֵּה גְבוּל אֲשֶׁר תִּתְנַחֲלוּ אֶת הָאָרֶץ לִשְׁנֵי עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל יוֹסֵף חֲבָלִים… וּפְאַת נֶגֶב תֵּימָנָה, מִתָּמָר עַד מֵי מְרִיבוֹת קָדֵשׁ נַחֲלָה אֶל-הַיָּם הַגָּדוֹל, וְאֵת פְּאַת תֵּימָנָה נֶגְבָּה".

בעבר נטו לקבוע כי מצד תמר (הרומאי) המצוי כמה ק"מ מערבית לצומת הערבה – הוא תמר המקראית, כיום מקובל לזהות את תמר עם המצודה בה אנו נמצאים.

במקום ישנו עיר מהתקופה הישראלית, עובדה זו ניכרת מיד במראה השער האופייני שלה. עיר זו הייתה קייימת עד ימי עוזיהו שהרחיב את גבולות הממלכה דרומה, וחרבה ברעש האדמה שהיה בימיו. על יד העיר נמצא בית ארבעת מרחבים, זהו בית בן ארבעה חדרים והוא מהמאה ה7-8 לפני הספירה, דהיינו ימי בית ראשון.

בתקופה הנבטית שימש המקום כמצד ומלון דרכים לאורך דרך הבשמים מחצי האי ערב אל חופי הים התיכון, וכתחנת בינים בין מואה למעלה עקרבים.

על גבי העיר נבנתה בתקופה הרומית (מאות 3-4 לספירה) מצודה גדולה בעלת חומות רחבים ומגדלים אדירי ממדים. במקום ניתן לראות מחסני ענק ובורות מים גדולים, חלקם מטוייחים, כמו כן נמצא מחוץ למצודה בית מרחץ רומאי טיפוסי, שריצפת החדר החם שלו קיימת ועומדת על רעפי החרס האדומים שלה.

אח"כ יושבה העיר גם בתקופה הערבית הקדומה (מאה שביעית לספירה) וננטשה.

הסיבה לבנית עיר במקום זה היא הסמיכות למעיין "עין חוסוב" המכונה כיום עין חצבה, מעיין זה יבש בשל ירידת מי התהום, אך מקומו ניכר בעץ השיזף העתיק ששכן לידו.

לפני כארבעים שנה הגיע למקום יהודי ספק מומר ספק תמהוני, והקים חווה בשם עיר אובות.

אנשיו, בני דתות שונות, מהארץ ומארה"ב טיפחו את האתר על פי אמונותיהם, בין היתר התגוררו במקום גם יהודים שומרי מצוות, אך לאחר מותו התפזרה הקהילה וכיום הוא מאוכלס ע"י מתי מעט תיירים שבאים למקום לתקופות קצרות.