גן לאומי בית גוברין תל מראשה

סוג: מעגלי נושא: היסטוריה, ארכיאולוגיה, יישוב קדום תחבורה: רכב פרטי מחיר: בתשלום רמת קושי: משפחות משך: יום שלם זמן: בכל שעות היום אורך: 2 ק"מ עונה: כל השנה מים: אין מפת סימון שבילים: 12 - דרום השפלה ושולי הר חברון נבדק לאחרונה: Apr 9 2012 12:00AM
מזג האוויר באזור: 23

תקציר:

בגן הלאומי בית גוברין אנו מבקרים בשרידי עיר הלניסטית לצד עיר רומאית. מערות פעמון, מערות קבורה, בתי בד ובורות מים, חפורים בסלע הקירטון.

איך מגיעים:

ניתן להגיע לגן הלאומי בית גוברין דרך כביש 35 מקרית גת מזרחה עד הפניה ימינה לבית גוברין. למי שמגיע מצפון מומלץ להגיע מכביש 6 ולצאת במחלף פלוגות ומשם לסוע דרך כביש 35 לבית גוברין.

או אם הגענו מהשפלה, ניסע לבית גוברין דרך כביש 38 משער הגיא דרומה עד כביש 35, פניה ימינה ושמאלה לגן הלאומי. 

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

מיד אחרי הקופה נפנה שמאלה וניסע אל מערות הפעמון.

נשוב אל הכניסה לגן, ובכביש השני נפנה שמאלה וניסע לכיון תל מראשה, בדרכנו נראה את המערה היהודית מצידו השמאלי של הכביש.

נחנה בחניון א' (במקום שרותים ומים) ונעלה רגלית לכיון המסלול. 

נעבור דרך המערה הפולנית, מערת הקולומבריום, נעלה לתצפית בתל מראשה נרד בחזרה למערת האמבטיות, מערת בית הבד, בתי המגורים, ומערכת 61, ונרד לחניון ג' שמאחוריו מצויה המערה הצידונית.

לסיום נשלח את הנהג שיביא הנה את המכונית. בדרכנו חזרה נצפה למערת הקבורה היהודית שסגורה לכניסת מבקרים.

אם אנו מתקשים מאוד בהליכה, אפשר להמשיך בנסיעה ולהחנות את הרכב במרכז העליה לתל מראשה, לקפוץ לביקור במערות הסמוכות שמימין לכביש, ולנסוע לחניה ג' שם ניכנס למערה הצידונית.

אם נותר לנו זמן עד סגירת האתר, נוכל לחצות את כביש 35 ולהיכנס לעיר הרומית, נבקר בתיאטרון וביתר המבנים שנמצאו בה.

מידע כללי:

מראשה ובית גוברין אלו בעצם שתי ערים שונות.

מראשה היא עיר כנענית-ישראלית-יוונית, בית גוברין היא עיר רומית שהחליפה את מראשה.

הן שוכנות זו לצד זו בקו התפר שבין שפלת יהודה להרי חברון, בסמוך לנחל גוברין. מיקום זה הוא נתיב הכרחי למבקש לעלות ממישור החוף הדרומי אל ההר, ומכאן חשיבותן האסטרטגית.

מסלע הגבעות הוא קירטון פריך שמעליו שכבת נארי קשה בעובי של למעלה ממטר. בעמקים ישנה אדמה מסוג רנדזינה, שמתאימה לחקלאות אך דורשת דישון והשבחה.

מראשה

מראשה מוזכרת בתנ"ך בארבעה הקשרים.

בספר יהושע (פרק טו) היא נמנית בין הערים הכנעניות שנפלו בנחלת שבט יהודה: "וקעילה ואכזיב ומראשה ערים תשע וחצריהן". בעיר עצמה התגוררו בני משפחת כלב שאחד מבניו נקרא על שמה (דברי הימים א פרק ב): "ובני כלב אחי ירחמאל מישע בכרו הוא אבי זיף ובני מרשה אבי חברון". וכן בהמשך (פרק ד פס' כ"א): "בני שלה בן יהודה ער אבי לכה ולעדה אבי מרשה".

כשעלה רחבעם בן שלמה מלך יהודה לשלטון, ביצר את ערי הממלכה (דברי הימים ב פרק יא פס' י-ט): "וישב רחבעם בירושלם ויבן ערים למצור ביהודה. ויבן את בית לחם ואת עיטם ואת תקוע. ואת בית צור ואת שוכו ואת עדלם. ואת גת ואת מרשה ואת זיף. ואת אדורים ואת לכיש ואת עזקה". ביצורים אלו שימשו אותו בעת מסע שישק מלך מצרים בארץ ישראל.

שתי דורות לאחריו, בא נכדו אסא מלך יהודה וביצר אותה פעם נוספת, (יתכן שביצוריה נהרסו במסע שישק מלך מצרים לארץ ישראל בימי רחבעם) ואז היא שימשה אותו כשערך מלחמה נגד זרח מלך הכושי (מצרים העליונה) בעמק הצופה אליה, וכך מסופר בדברי הימים (ב פרק י"ז פס' ז-י"ד): " ויהי לאסא חיל נשא צנה ורמח מיהודה שלש מאות אלף ומבנימן נשאי מגן ודרכי קשת מאתים ושמונים אלף כל אלה גבורי חיל. ויצא אליהם זרח הכושי בחיל אלף אלפים ומרכבות שלש מאות ויבא עד מרשה.  ויצא אסא לפניו ויערכו מלחמה בגיא צפתה למרשה. ויקרא אסא אל יהוה אלהיו ויאמר יהוה אין עמך לעזור בין רב לאין כח עזרנו יהוה אלהינו כי עליך נשענו ובשמך באנו על ההמון הזה יהוה אלהינו אתה אל יעצר עמך אנוש. ויגף יהוה את הכושים לפני אסא ולפני יהודה וינסו הכושים. וירדפם אסא והעם אשר עמו עד לגרר ויפל מכושים לאין להם מחיה כי נשברו לפני יהוה ולפני מחנהו וישאו שלל הרבה מאד.  ויכו את כל הערים סביבות גרר כי היה פחד יהוה עליהם ויבזו את כל הערים כי בזה רבה היתה בהם. וגם אהלי מקנה הכו וישבו צאן לרב וגמלים וישבו ירושלם". הגיא הצופה למראשה המוזכר בפסוק, הוא עמק נחלי גוברין ולכיש המשמש מעבר טבעי מהשפלה להרי חברון. שני מאורעות אלו מוזכרים רק בדברי הימים ולא בספר מלכים.

מיכה הנביא חי לקראת סוף ימי הבית הראשון והוא גר ב"מורשת גת" (מקובל לזהותה כתל גודד שנמצא ממזרח לנו על כביש 38) פותח את דבריו: "דבר יהוה אשר היה אל מיכה המרשתי", ובהמשך הפרק (פס' ח-י"ד) הוא מנבא על כל ערי האזור וביניהם מראשה: "על זאת אספדה ואילילה אילכה שילל וערום אעשה מספד כתנים ואבל כבנות יענה. כי אנושה מכותיה כי באה עד יהודה נגע עד שער עמי עד ירושלם. בגת אל תגידו בכו אל תבכו בבית לעפרה עפר התפלשתי. עברי לכם יושבת שפיר עריה בשת לא יצאה יושבת צאנן מספד בית האצל יקח מכם עמדתו. כי חלה לטוב יושבת מרות כי ירד רע מאת יהוה לשער ירושלם. רתם המרכבה לרכש יושבת לכיש ראשית חטאת היא לבת ציון כי בך נמצאו פשעי ישראל. לכן תתני שלוחים על מורשת גת בתי אכזיב לאכזב למלכי ישראל. עד הירש אבי לך יושבת מרשה עד עדלם יבוא כבוד ישראל".

לאחר חורבן בית ראשון היגרו אליה עמים מדרום (אדומיים ומצרים), בימי בית שני היגרו עמים מהצפון (יוונים וצידונים), ובתקופה ההלניסטית היא הפכה לעיר יוונית (פוליס). זו התקופה בה נחצבו המערות מתחת לבתי העיר, והם שימשו הן כמחצבות והן כאזור התעשיה של העיר.

יוחנן הורקנוס החשמונאי הרחיב את גבולות הממלכה למזרח ולדרום וגייר את האדומים (מתקופה זו ואילך הופך המושג אדום בפי חז"ל מעשיו לרומי), העיר נדלדלה מיושביה, ונחרבה בשנת 40 לספירה בידי הצבא הפרתי.

בית גוברין

בית גוברין נכבשה ע"י אספסיאנוס קיסר בימי המרד הגדול (68 לספירה) ויהודים התגוררו בה עד למרד בר כוכבא (135 לספירה). בשנת 200 לספירה נתן אותה ספטימיוס סוורוס קיסר למשוחררי הצבא (הווטרנים) כמקובל בימים ההם, ושמה נקרא אליותרופוליס=עיר בני החורין. אז הגיע העיר לשיא פריחתה, שתי אמות הובילו אליה מים ממזרח, שרידיהן ניכרים עד ימינו. דרכים רבות נסללו אליה וממנה, אבני מיל נמצאו בסביבה, חלקם מרוכזים בק"מ 9 של כביש 38. כמיטב המסורת הרומית (לחם ועשועים) נבנה בעיר אמפיתיאטרון, והיא הפכה לעיר מעורבת.

בית גוברין מוזכרת בספרות חז"ל בכמה מקומות.

רבי יהודה הנשיא (עורך המשנה ובן הדור השני של התנאים, נולד בערך 135 לספירה) הורה להתייחס לתוצרתה החקלאית כאל תוצרת נכרים בדומה ליתר הערים המעורבות (תלמוד ירושלמי מסכת דמאי פרק ב הלכה א): "רבי התיר בית שאן, רבי התיר קיסרין, רבי התיר בית גוברין, רבי התיר כפר צמח".

ר' יהודה בן יעקב (תנא שזמנו אינו ידוע) העיד אף הוא על קיסריה שהיא טהורה מטומאת מת (משנה אוהלות פרק יח משנה ט): "העיד ר' יהודה בן יעקב מבית גובריא ויעקב בר' יצחק מבית גופנין, על קיסרי שהחזיקו בה מעולם, והתירוה שלא במניין".

אמורא שחי בבית גוברין הוא ר' יונתן, בן הדור השלישי לאמוראי ארץ ישראל (בערך 200 לספירה), משמו מובאים בתלמוד הירושלמי כמה מימרות.

הראשונה עוסקת בדיני כפרה. "ואין אפוד ותרפים מעיל (הושע פרק ג) ר' סימון בשם ר' יונתן דבית גוברין: שני דברים לא היתה בהן כפרה וקבעה להן התורה כפרה, ואלו הן: האומר לשון הרע וההורג נפש בשגגה. האומר לשון הרע לא היתה לו כפרה וקבעה לו התורה כפרה - זוגי המעיל (שמות פרק כח) "והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו" יבא קול ויכפר על קול. ההורג נפש לא היתה לו כפרה וקבעה לו התורה כפרה - מיתת כהן גדול (במדבר פרק לה) "וישב בה עד מות הכהן הגדול".

השניה עוסקת במאפייניהן של השפות (מסכת מגילה פרק א הלכה ט ומסכת סוטה פרק ז הלכה ב): "א"ר יונתן דבית גוברין: ד' לשונות נאים שישתמש בהן העולם, ואלו הן: לעז לזמר, רומי לקרב, סורסיי לאילייא, עברי לדיבור, ויש אומרים אף אשורי".

השלישית בפטור מחובת יבום לאלמנה שאחי בעלה המת נולד לאחר מותו של הבעל (מסכת יבמות פרק א הלכה א): "ר' אבון בר ביסנא בשם ר' יונתן דבית גוברין: ישבו - את שישיבתן בבית אחד, יצאו אחים מן האם שזה הולך לבית אביו וזה הולך לבית אביו. יחדיו - פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו".  

הרומאים השתמשו בבתי העיר מראשה לבנית בתי העיר בית גוברין, וכך לא נותרו כמעט ממצאים על פני האדמה.

מתקופה זו נמצאו קברים יהודיים וכתובת של בית כנסת.

בתקופה הביזנטית היא הפכה למרכז נוצרי ונבנו בה כנסיות, בתקופה הערבית הפכו המערות למקור חומר גלם לבנית העיר רמלה., וכך כותב ההיסטוריון הערבי אל מוקדסי: "היא ארץ העושר והשפע, ויש בה הרבה מחצבות שיש". באומרו שיש הוא מתכוין לסלע הקירטון הרך הנוח מאוד לחציבה ומתקשה עם החשפו לגשמים ולשמש והופך לנארי (אש בערבית). אח"כ באו הצלבנים ובנו בה מבצר, ושוב היא הפכה לנוצרית, והעות'מנים באו והיא נהיתה כפר ערבי. הבריטים בנו ממערב לה מבנה משטרה שנתפס ע"י המצרים בחודש סיון תש"ח (יוני 1948) אך בכד תשרי תש"ט (27/10/48) שוחרר המקום ע"י צה"ל, ובקיץ אותה שנה הוקם במקום קיבוץ.

פירוט:

הכניסה לגן הלאומי בית גוברין בתשלום, הכניסה למערת הפעמון מותאמת לבעלי מוגבלויות.

פרטי הגן הלאומי בית גוברין.

מערת הפעמון

נעלה בשביל, אל מעבר למבנה השירותים ונלך אל מערת הפעמון.

ניכנס אל המערה עד לסופה (צידה השמאלי), אל מתחת לפתח העליון.

ניתן להבחין מיד בצורתה הפעמונית של המערה (או של המערות שהתאחדו למערה אחת גדולה), צורה זו של חציבה מטרתה בטיחותית, הרי מעל הבור היו בתי התושבים, ונפילת גג הבור משמעותה הרס העיר.

נביט מבעד לפתח העליון ונראה את שכבת הנארי (הגיר הקשה) שהחציבה החלה בו ואחרכך הגיעה לסלע הקירטון (הרך) שתחתיו.

מצד ימין נבחין בשני צלבים חרוצים על גבי פתח מערה, משמאלם חרותה רוזטה (שושנה), 

מימין להם, בגובה בו אנו עומדים כעת חרותה המילה "אללה". עובדה זו מלמדת אותנו על התקדמות החציבה מהתקופה הצלבנית אל הממלוכית והעות'מאנית. ככל שאנו יורדים בגובה כך אנו מתקדמים עם השנים, הפוך מאשר בחפירת תל.

נסייר במערה וניגש לאגף הימני, פה ושם ניכרים עדין סימני החציבה בסלע, טבעו של הקירטון שהוא מתפורר ולכן הוחלקו רוב שטחי המערה. בתוך כוך שנמצא מול פתח המערה, באפלולית-מה חרות ציור של תאומים, האם זה נעשה ע"י עבדים שחצבו בה או בני הבית, מי יודע.

לנבחין כי פתח המערה לעולם מצד צפון-מערב, שם אין בכוחה של השמש להקשות את הקירטון ולהופכו לנארי.

מערת הקבורה היהודית

המערה נמצאת בצד שמאל של הדרך, בערך שש מאות מטרים לאחר הפניה שמאלה.

במערה נתגלתה צורת מנורה, וכוכיה אופייניים לקבורה היהודית. כיום היא חסומה לכניסת מטיילים.

המערה הפולנית

מערה זו עגולה ובתוכה קולומבריום.

בשנות מלחמת העולם השניה שהה בארץ חיל משלוח של הצבא הפולני בפיקודו של הגנרל אנדרס.

בין החיילים היה יהודי בשם מנחם בגין, לימים ראש ממשלת ישראל. הוא קיבל הצעה לשמש כמפקד האצ"ל, אך סירב לערוק מהצבא הפולני ודרש להשתחר באופן רשמי. אכן ג'נטלמן היה האיש.

ב 26 לחודש אוקטובר שנת 1943 הגיעו מספר חיילים לבקר במקום, הם נכנסו למערה והותירו את חותמם על גבי העמוד שבמרכזה, משני צידיו.

ניתן להבחין בכתובת "ווארשה - פולין" ובציור הנשר שהוא סמל הצבא הפולני.

מערה זו שימשה לצרכים שונים בשלש תקופות.

בתקופה הקדומה היא נחצבה ובמרכזה עמוד, אז עדין לא ידעו החוצבים כי צורת הפעמון חזקה דיה  ואין צורך להותיר עמוד במרכז הבור. עמוד שנפוץ בעיקר בבורות מים שגגה שטוח.

בשלב השני הוחלט להסיר את העמוד כדי לנצל את שטחו ו/או את החומר שלו.

בשלב השלישי הוחלט לחצוב בדפנות הבור כוכים לטובת קולומבריום (בשאלת מהות הכוכים נעסוק במערה הבאה), או אז הוחלט לנצל גם את שטח העמוד לחציבת כוכים.

בשלב זה נחצבו כוכים עד לגובה הריצפה, יתכן מפני שהיתה כונה להעמיק את קרקעית המערה.

לכשנצא מהבור נבחין בתעלה החוצצת בין המדרגות לקיר, היא שימשה לכניסת המים אל המערה בהיותה בור מים.

מערת הקולומבריום

זו מערה בצורת צלב כפול, שבקירותיה חצובים כאלפיים כוכים.

חוקרים רבים עסקו בשאלת ייעודם של כוכים אלו.

היו שטענו שהם שימשו להנחת כדים ובהם אפרם של חיילי הלגיונות שמתו בקרבות, אולם כמות הכוכים (למעלה מ 800,000!!!) והעובדה ששריפת גופות איטית מחציבת כוכים, שוללת את ההנחה כאילו הוכנו בתי קברות המוניים מראש.

יש שטוענים שבמערות אלו גידלו דגים, אכן הנחה מענינת אולם סימוכים אין לה.

ההנחה המקובלת כיום היא שהן שימשו כתאי שובך לגידול יונים.

יונים שימשו גם למאכל וגם לקרבנות, הלשלשת שלהן עשויה לשמש כחומר דישון איכותי לאדמת הרנדזינה של עמקי האזור. ניתן להניח שאכילת בשר יונה הוא מעשה יומיומי בניגוד לבשר פרה/כבש שנשחטים כשישנו קהל סועדים גדול.

גם להנחה זו אין סימוכין, לא נמצאה כמות לשלשלת באף אחת מהמערות, אולם היא נחשבת כיום להנחה המקובלת במחקר, ומכאן שמה של תופעה זו "קולומבריום" ובלטינית, אולם היונים.

בשלב מאוחר שימשה המערה לחציבה ובכך נהרסו כוכים במספר מקומות.

גן לאומי בית גוברין

תל מראשה (אם יש לנו כח לטפס)

נעלה לראש התל. ונצפה על הסביבה. התצפית אפשרית 360 מעלות. מצפון לנו רמת אבישור היורדת ממצפה משואה אל תל גודד, מימין לו בראש החורשה מושב נחושה, ממזרח הרי יהודה הערים חלחול וחברון והכפרים שלמרגלותיהן. מדרום חבל מזרח לכיש (בו מוקמים במים אלו הישובים למגורשי גוש קטיף) ושטחי האימונים של הבסיס הסמוך). במערב נשקפת העיר קרית גת, ומאחוריה אשקלון, אשדוד, רמלה-לוד ורחובות. לפניהן בולטת גבעה לבנה היא תל צפית, גת הפלישתית. 

לאחר ששבענו מראות את הנוף והשדות הזרועים בעמקים. נרד בחזרה למקום ממנו עלינו ונפנה שמאלה להמשך המסלול.

מערת האמבטיה

במערה זו מספר תאי רחצה. הם מופרדים זה מזה באופן שמאפשר מסתור ואינטימיות למתרחץ. נשים לב לנקב דרכו נכנסו המים לאמבטיה.

בית הבד

שוב ושוב אנו שמים לב לתופעה היחודית של מראשה בה הכל מצוי מתחת לאדמה, ובעצם מתחת לבית. גם בית הבד נמצא בתוך מערה. במערה זו מתקן ריסוק אחד (מפרכה, ממל, ים וכד') ושלשה מתקני סחיטה, שעל שם הגזע שמבצע את המלאכה נקרא מפעל זה "בית בד".

ממול נראה שני מתקני סחיטה בשמאלי שבהם סלים בהם הונח רסק הזיתים לאחר שנטחן במיפרכה. רסק זה נקרא "גפת". הסלים מכונים "עקלים".

בתלמוד (בבלי מסכת סנהדרין דף כו) מופיע סיפור: "ר' חייא בר זרנוקי ור"ש בן יהוצדק הוו קאזלי לעבר שנה בעסיא. פגע בהו ריש לקיש, איטפיל בהדייהו. אמר: איזיל איחזי היכי עבדי עובדא חזייה לההוא גברא דקא כריב. אמר להן: כהן וחורש? אמרו לו: יכול לומר אגיסטון אני בתוכו. תו חזייה לההוא גברא דהוה כסח בכרמי. אמר להן: כהן וזמר? א"ל: יכול לומר לעקל בית הבד אני צריך. אמר להם: הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות"

תרגום: ר' חייא בן זרנוקי ור' שמעון בן יהוצדק הלכו לעבר את השנה בעסיא (אסיה הקטנה, בשטחה של טורקיה של ימינו). פגש אותם ר' שמעון בן לקיש, הצטרף להליכתם. אמר לעצמו, אלך ואראה כיצד ינהגו באותו אדם שחורש (שנת שמיטה הייתה זאת), כשראו את אותו אדם חורש, אמר להם ר' שמעון בן לקיש "כהן וחורש" ? (היתכן שכהן יחרוש בשביעית?), ענו לו ר' חייא ור' שמעון: ייאמר לזכותו שהוא שכיר, וממילא יכול לחרוש מפני שהמלך מחייב אותו לשלם מסים ואינו מתחשב בכך שזו שנת שמיטה בה אין תוצרת חקלאית.

לאחר מכן ראה אדם שזומר את כרמו. שאל ר' שמעון בן לקיש "כהן וזומר" ? והרי גם עבודת הזמירה אסורה מן התורה בשביעית . ענו לו התנאים שאותו אדם יכול לומר שאינו זומר כדי להשביח את הצימוח של הענבים בעונה הבאה, אלא כדי להשתמש בזמורות ליצירת עקלים, ומלאכה זו אינה אסורה מפני שאין היא חקלאית אלא תעשייתית.

אמר להם ר' שמעון בן לקיש: רק לבו של אותו אדם יודע מה כוונתו. ליצירת עקלים או לילך בדרך עקלקלה.

ביטוי זה מופיע כבר בתוספתא (שביעית פרק ג) וכן בתלמוד הירושלמי (מסכת שביעית), והוא משתמש בלשון נופל על לשון. מפני שעקל ועקלקלות שניהם באים מאותו שורש של פיתול ועקמומיות.

העקלים הם הסלים שנקלעו מזמורות והן משמשים כמסננות להפרדת השמן מן הגפת.

הבד, כלומר הענף, לוחץ על העקלים, בעזרת המישקולות שהוא קשור אליהן, והשמן זב אל הבריכות שמתחתיו, שם הוא עומד עד שהמים שבתוכו שוקעים ואיתם חלקיקי הפסולת, והמשן הזך צף מעל.

בין שני מתקני הסחיטה חצוב מזבח אדומי ועליו גומה בה הוצב האל האדומי "כוס".

בשלב מאוחר יותר, אולי אחרי שהתגיירו האדומים, הוסר הפסל, ונחצבה מערה ובה מקוה טהרה, מצידה האחר של המיפרכה. עובדה זו איפשרה ליצור שמן זית טהור לבית המקדש.

דרך מערת מקוה זו נצא מבית הבד בחזרה אל מסלול ההליכה.

ברחבי מראשה נמצאו כעשרים בתי בד, כמות גדולה מאוד לאזור שאינו מהמשובחים לנטיעת זיתים. מה שמלמד על היות מקום זה מרכז תעשייתי גדול לזיתים שגדלו ונמסקו בהרי חברון, הורדו למראשה והופצו אחר כך כשמן זית. עובדה זו יכולה להיות מוסברת בכך שהובלת זיתים בטוחה וקלה יותר מאשר שמן. התהפכות חמות עמוס כדי חרס כבדים עמוסים שמן  עלולה להיות הרסנית, משא"כ כשהוא עמוס בשקי זיתים.

גן לאומי בית גוברין תל מראשה

מערת בורות המים ובתי המגורים

לפני שניכנס אל המבנה המנסה לשחזר בית מהתקופה ההלניסטית, נבחין מצד שמאל במצבה ועליה הכיתוה "יד לשלמה לב שנספה במקום זה".

שלמה לב היה חניך בקורס מורי דרך לפני כשלושים שנה, הוא נכנס לבור בחשכה גמורה, נפל ונהרג.

בבית זה מתחת לריצפה נמצא כד ובו מטבעות מאשקלון מהשנה ה 113 לפני הספירה, משמעות הדבר היא שהוא נחרב בעת כיבוש יוחנן הורקנוס את מראשה.

מתח תלבית נראה מערכת שלמה של בורות תת קרקעיים, בהם מחצבות ובורות מים. מפוארת במיוחד מערכת הבורות האחרונה. מדובר למעלה בשלש בורות שחוברו זה לזה כדי ליצור מאגר מים גדול. הפתח בינו לבין החדר ממנו נכנסנו לבורות אלו, חדש ואינו שייך לבור המקורי. בחדר זה שמלא עד חציו בשפוכת עפר, ישנן עמודים עבים המחזיקים את תקרתו מליפול.

מכאן נוכל להמשיך הלאה או לפנות שמאלה ולצאת לחניה ב'

מערכת 61

זוהי מערכת זה יש הכל מכל כל. בורות מים, קולומבריום ובית בד גדול.

המסלול עובר מבור אחד למשנהו, כולם דומים אך לכל אחד מאפיינים משלו, שהרי כל אחד שכן מתחת לבית משפחה אחרת. באחד הבורות נוכל לראות גרם מדרגות מושלך על צידו במרכז הבור. זוהי תוצאה של רעידת אדמה שהתחוללה במקום והפילה את הגרם שהיה חלש מדי.

המערה הצידונית

זו מערת קבורה ובדפנותיה מעל שבעים כוכים מסוג אחר. היא בנויה בצורת מסדרון רוחבי ממנו יוצא מסדרון אורכי. בכניסה למסדרון האורכי על שתי המזוזות ציורי קיר, מצד ימין כתובת ביוונית. בתוך המסדרון בדופן הימנית נפרצו מספר כוכים ונבנה מאח'רב, היה זה עת שימשה מערה זו כמסגד.

מה מיוחד במערה זו? ובכן הכתובות והציורים.

הכתובות המקוריים אינם, חלקם דהו עם חשיפתם לאור השמש, חלקם הושחתו בידי זדים. מה שיש כיום אלו ציורים על קיר גבס, הם העתקים של הציורים המקוריים שצוירו ע"י הארכיאולוגים שחפרו אותה.

במזוזה השמאלית של הקיר הראשי שממול לכניסה הופיעה הכתובת: "אפולופאנס בן ססמיוס ראש הצידונים במריסה במשך שלושים ושלש שנים, עושה טוב ואוהב עמו מכל בני זמנו מת בגיל שבעים וארבע".

הציורים הם של בעלי חיים, חלקם אמיתיים חלקם מיתולוגיים, ואלו הם מימין לשמאל:

מימין מחוץ לפתח, סצינה של כלב בעל שלשה ראשים, זוהי דמות מהמיתולוגיה.

הקיר הימני. כרוז התוקע בחצוצרה, סצינה מעולם הציד, עז, אריה, פר, גמל, חזיר בר, גריפון (דמות מיתולוגית המורכבת מאריה עם כנפי נשר), ראם קרנף ופיל מלחמה.

קיר החזית. שני עייטים, מתחתיהם שער ושלשה כוכי קבורה, האחד לראש הקהילה ושתים לנשותיו. מימין בקטע המזוזה השבוא הופיעה הכתובת הנ"ל.

הקיר השמאלי. שני דגים (לאחד פני פיל לשני פני קרנף), תנין ועל גבו ציפור מגלן, היפופוטם, פרא נאבק בנחש, זאב, קרנף, דורבן, קרקל ואריה בעל פני אדם.

נשים לב לדמויות, לפניהן (לאריה יש דמות פני אדם), ולעיטורים שסביבן. כל אלו שייכים למערכת האמונות של הצידונים שראש הקהילה שלהם הכין את הקבר לכבודו ולכבוד אנשי קהילתו שכה אהבוהו.

גן לאומי בית גוברין תל מראשה

 

 

דגשים נוספים:

בבית גוברין השטח רצוף בורות פתוחים. יש ללכת בשבילים המסומנים בלבד. ניתן להגיע עם עגלות, אבל הירידה למערות תהיה קשה ולעיתים מוגבלת

34.894131.6044