חורבת מדרס

סוג: מעגלי נושא: נוף, היסטוריה, פריחה, ארכיאולוגיה, יישוב קדום תחבורה: רכב פרטי, טרמפים מחיר: ללא עלות רמת קושי: משפחות משך: קצר אורך: 1 ק"מ עונה: כל השנה מים: אין מפת סימון שבילים: 9 - מבואות ירושלים נבדק לאחרונה: 1/2/2016
מזג האוויר באזור: 7

תקציר:

בחורבת מדרס נעשה טיול קליל אל שרידיו המרתקים של כפר עתיק מימי מרד בר כוכבא.

איך מגיעים:

איך מגיעים לחורבת מדרס? ניסע דרך כביש 38 מכיוון מחלף שער הגיא, נעבור את בית שמש וכשלשה ק"מ אחרי צומת האלה נראה שילוט שמאלה למצפה משואה וימינה לחורבת מדרס.

היות שהכביש חצוי בקו הפרדה רציף, נפנה ימינה למצפה משואה, נעשה פרסה שתחזיר אותנו לצומת ונחצה אותה ישר ובזהירות לכיוון השילוט לחורבת מדרס. אין פנייה ישירה שמאלה מכביש 38 לאתר.

ניסע בכביש הפנימי אליו הגענו כ 100 מטרים ונפנה ימינה נמשיך עוד כ 2.2 ק"מ עד שנגיע למזלג שבילים. נבחר את הדרך הימנית, אחרי כ 100 מטרים נפנה שוב ימינה ונמשיך ישר עוד כ 200 מטרים עד שנגיע למגרש החניה של  חורבת מדרס.

מידע כללי:

מאפייני ישוב זה מתארכים אותו לתקופת מרד בר כוכבא. ההיסטוריון הרומאי דיוקסיס תיאר את מערכות המיסתור שבנו היהודים בזמן המרד, והן תואמות את הממצא בשטח. אולם בחפירות שנערכות באתר בימים אלו מתגלים ממצאים [כתובות וסמלים] שמעידים גם על התיישבות נוצרית בתקופה מאוחרת יותר.

שמו של האתר בערבית הוא "חירבת דורסייה" ומכאן נקבע השם העברי חורבת מדרס.

מקור השם:

האתר התגלה ע"י הארכיאולוג הצרפתי ויקטור גרן שסייר בא"י לפני כמאה ושלושים שנה, וחזר ונתגלה במהלך סקר שערכו במקום אנשי המרכז לחקר מערות מהישוב עפרה לפני כעשרים שנה. באתר למקור שמו ישנן מספר תיאוריות.

1. זאב וילנאי משער שישנו קשר בין שם המקום ליונים "הרדסיות" עליהן מספרת הגמרא [יונים מזן מיוחד שפותח ע"י הורדוס ומיועדות לאכילה אך עפות בקושי רב], ואשר גידלו אותן במקום זה. אולם זו השערה כוללנית מידי מפני שקולומבריומים מצויים בכל רחבי שפלת יהודה ולאו דוקא כאן.

2. החוקר זאב (ז'אבו) ארליך משער שזו עירו של "בן דרוסאי" מראשי המורדים בתקופת בר כוכבא, שמוזכר בתלמוד הירושלמי (עבודה זרה דף כז פרק ד הלכה ד) כמי ששבר את הצלמים "רבי יוחנן אמר לבר דרוסיי: חות ותכר כל אילין צלמייא דנו דימוסין, ונחת ותבר כולהון פרא חד. ולמה כן ? אמר רבי יוסי בי רבי בון: מפני שנחשד ישראל אחד להיות מקטיר עליו".

על שום מנהגו של בן דרוסאי זה למהר ולאכול את תבשילו בעודו מבושל למחצה (או לשליש) נקבעה ההגדרה ההלכתית "כמאכל בן דרוסאי" לגבי שיעור בישול בשבת, וכך נאמר (בבלי מנחות דף נז): "אמר רבי יוחנן: הניח בשר על גבי גחלים, היפך בו חייב לא היפך בו פטור. אמר רבא: מאי חייב נמי דקאמר ? כמעשה צלי של שבת. גופא. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הניח בשר על גבי גחלים, היפך בו חייב לא היפך בו פטור. היכי דמי. אילימא דאי לא היפך ביה לא בשיל, פשיטא. אלא דאי לא מהפיך ליה נמי הוה בשיל, אמאי לא מיחייב? לא צריכא, דאי לא היפך ביה הוה בשיל מצד אחד כמאכל בן דרוסאי, וכי מהפיך ביה בשיל משני צדדין כמאכל בן דרוסאי,  וקמ"ל דכל מצד אחד כמאכל בן דרוסאי".

ההקשר בין מערכות המסתור לתקופת המרד מופיע גם במסכת שבת (דף ס.) בדיון אודות איסור נעילת סנדל מסומר בשבת: "סנדל המסומר מאי טעמא? אמר שמואל שלפי הגזרה היו, והיו נחבאין במערה, ואמרו הנכנס יכנס והיוצא אל יצא. נהפך סנדלו של אחד מהן. כסבורין הם אחד מהן יצא, וראוהו אויבים, ועכשיו באין עליהן. דחקו זה בזה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהם אויבים. רבי אילעאי בן אלעזר אומר: במערה היו יושבין, ושמעו קול מעל גבי המערה, כסבורין היו שבאו עליהם אויבים, דחקו זה בזה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהן אויבים".

3. פרופ' עמוס קלונר שחפר הרבה באזור (ובעיקר במראשה) מציע שמקור השם נמצא ב"דרוסיאס" שמוזכרת בספרו של ההיסטוריון קלאודיוס פטולומאיוס בן המאה השניה לספירה. חולשת הנחה זו נעוצה בעובדה שקלודיוס תיאר במדויק את מיקום הישוב והוא צפונית לכאן. אמנם ניתן לישב סתירה זו בכך שהספר המצוי בדינו אינו המקורי אלא העתק שיתכן והוא משובש מעט. אפשרות אחרת היא שאת שם המקום העניק המלך הורדוס לכבודו של הקיסר הרומי אוגוסטוס, על שם בנו המאומץ Nero Claudius Drusus Germanicus שהיה מפקד בצבאו ונפטר בגיל צעיר בנופלו מעל גבו של סוס. מותו היכה בתדהמה את העולם הרומי, והורדוס שהעריץ אץ אביו החורג הקים ישוב על שמו.

במפת מידבא מוזכר הישוב זכריה באזור זה. עם גילוי הכנסיה בשולי האתר ובתוכה קבר, ניתן לשער שזוהי זכריה המקורית. הישוב הערבי זכריה הועתק למקום הישוב היהודי הנוכחי עקב בריחת תושביו בתקופה מאוחרת.

בתל שלאורכו נסייר מספר ממצאים מענינים, ובהם מערכת מסתור, מערת קבורה יהודית, מערה נוספת ועל גבה פירמידה (נפש?), קיר גזית שיתכן והוא שריד לבית כנסת, כנסיה שנבנתה על גבי מבנה קדום (בית כנסת?), ועוד.

באזור שפלת יהודה נתגלו עשרות אלפי מערות כולן מעשי ידי אדם. הן מתוארכות לתקופת מרד בר כוכבא, ולמעשה שימשו למיסתור מפני הרומאים.

בשלב הראשון נחצבה מערה מתחת לכל בית. במערה זו הוסתר היבול החקלאי וחפצי הערך מפני השלטון הרומאי שנגש בתושבים והטיל עליהם מסים כבדים. בשלב השנה חוברו המערות במנהרות צרות, מה שאיפשר הימלטות בעת פשיטה ומיקוד הצבא הרומאי האדיר לחייל בודד הזוחל במנהרה מפותלת כשהוא חשוף לידי יושבי המערה, בכך הצליחו היהודים להחליש עד לבלי הכר את כוחו של הצבא האדיר.

ובכל זאת מרד בר כוכבא הוכרע במותם של למעלה ממליון יהודים, וזאת על שהרג את ר' אליעזר המודעי (ירושלמי מסכת תענית דף כד') או מפני שהכזיב באומרו כלפי שמיא שאין לו צורך בעזרתו (שם ובבלי מסכת גיטין דף נז').

הקמת מערכת כה מורכבת ארכה שנים מספר וחייבה ארגון מרכזי של שלטון חזק, מפני שלמרות רכות החומר בו נחצבו המנהרות (קירטון) הרי שחציבת מנהרה כה צרה ומפותלת, מחייבת ידע ומיכשור הנדסי..

פירוט:

נתחיל את המסלול בחורבת מדרס בעליה אל התל בשביל הכחול. נחלוף ע"י עץ חרוב גדול ונגיע אל מערכת המיסתור

לאחר שנוודא שאין קבוצה אחרת בתוך המנהרות, נשאיר את התיקים בחוץ, נדליק פנסים ונתחיל לרדת מהכניסה העליונה של המערכת (זו ששלט המתנה מוצב בכניסה אליה). ניכנס לתוכה מהפתח העליון, זה שעל ידו שלט המורה על נקודת המתנה, ונצא מתוך המערה הגדולה שעץ תאנה צומח מתוכה. אורך המערה למעלה מ 100 מטרים, והוא סבוך ומפותל. לאורך הדרך חיצים ונקודות מחומר מחזיר אור. הזחילה מחייבת גמישות מסויימת ופנסי ראש (ובגדים להחלפה, כמובן), מיד פעם ישנם חדרים בהם ניתן לנוח מעט לפני ההתקדמות, אך המערה היא חד סטרית ולא ניתן לחזור אחורה, גם משום שהיא מחייבת דילוגים בין גבהים שונים.

הכניסה למערכת אסורה על הסובלים מפחד מקומות סגורים (קלאסטופוביה) או אסטמה.

חורבת מדרס

לאחר שיצאנו ממערכת המיסתור נעלה בשביל הכחול, מימננו מערה מוקפת גדר לבנה ומיד אחריה משמאל השביל גת ומערה מהתקופה המוסלמית.  הימצאות גת מלמדת על היות ישוב יהודי במקום, שהרי למוסלמים אסור לשתות יין. גת גדולה מלמדת על מפעל חקלאי המטפל ביבול בכמות רבה. נמצאנו למדים שגם בתקופה המוסלמית, התקיים ישוב יהודי גדול בחורבת מדרס. אחרי הגת נחלוף על פני אבן ריחים שסימון השבילים מופיע על גבה.

נמשיך לעלות אל ראש התל עד שנגיע לפירמידה. אם נביט תחתיה נראה גדר, מעבר לגדר מערת הקבורה שהפירמידה האהילה על גבה.

הפירמידה אינה שלמה, חסרים בה כמה נדבכים. חלק מאבניה הם בשימוש משני, ניתן לראות על גבם סימני סיתות מפוארים. יתכן שאבניה נשדדו מבית הכנסת הסמוך.  מתחת לפירמידה שכנה מערת קבורה. הפירמידה שימשה כנפש (מצבה) לקבר זה. היות הפירמידה בראש התל, והאפשרות שהיא נצפתה מירושלים (ישנו קו ראיה מכאן לאזור התחנה המרכזית של ירושלים) מלמדת על חשיבות הנקברים במערה. פירמידות מסוג זה ישנן באזור תפן שבגליל, בקברי בני משפחת הורדוס (מאחורי מלון המלך דוד שבירושלים), ובאזור  קעילה (מעבר תרקומיה על כביש 35 מבית גוברין לחברון). יוסף בן מתתיהו מספר שעל קברי החשמונאים הוקמו פירמידות (לפי אחד התרגומים. תרגום אחר מפרש אותן כעמודים).

חורבת מדרס

נמשיך עם השביל היורד למרחק כ 100 מטרים ונגיע לשורת אבני גזית, השילוט מורה שהגענו לבית הכנסת.

תנאי החיים והכלכלה של הימים ההם לא אפשרו בנית בתים מסיבים ומפוארים אלא לארמונות השליטים שהיו עשירים, או בהתגייסות רחבה של כלל התושבים לטובת בנית בית כנסת. אתר זה עדין לא נחפר, אך שורות הנדבכים המסיביות, והעובדה שהמבנה מכוון כנגד ירושלים, תומכות בהשערה שמדובר בבית כנסת. בצידו החיצוני של בית הכנסת (מערבי) משלכות אבנים מסותתות בצורה מרשימה.

מכאן נמשיך לכיוון מטה, נבקר במערת קבורה מפוארת,   זוהי מערה מפוארת שכוכיה בנוים בתוך מערה. מערה זו עברה ארוע הרס ולכן חלקה הימני הרוס. ניכנס בעד הפתח שאבן הגולל מוסט לצידו, בצד ימין כוכי קבורה הרוסים, ומנהרה קצרה. בצד שמאל שלשה כוכי קבורה מפוארים.ניכנס אל החדר השני, כאן נראה שלשה משכבים, ממול ובשני הצדדים. באחד מהם מונח ארון אבן (גלוסקמה), בשני ארון קטן יותר ללא מכסה. בתוכם הונחו עצמות הנפטר לאחר שלוקטו מהמקום בו היו טמונים למשך שנים עשר חודש בהם נרקב הבשר ונותר רק השלד. זה היה סגנון הקבורה היהודי באותם ימים, והוא מופיע בספרות חז"ל לסוגיה.

ונמשיך עד שנגיע לפיצול שבילים, נפנה ימינה בשביל הירוק ונגיע למערת הקולומבריום, המרשימה.  מערות שכוכים בקירותיהם זו תופעה שכיחה באזור זה, רבו ההשערות אודות ייעודן של מערות אלו, הדעה הרווחת היא שהם שימשו לגידול יונים, לטובת קרבנות ואף לאכילה. בשרן היה זול, שמן וזמין, גידולן קל ואינו מצריך מאמץ יתר, ואף הפרשותיהן שימשו לזיבול הגינות. בשר בקר ללעומת זאת הצריך האכלת הבקר, הוצאתו למרעה, ושחיטתו חייבה את אכילתו ביום אחד שכן לא היה דרך לשמר בשר בהעדר קירור. על שום כך מכונות מערות אלו בשם קולומבריום (קולומבה=יונה, ריום=אולם)  למעלה מ 800,00 כוכים נתגלו בכלל מערות הקירטון של שפלת יהודה.

חורבת מדרס

נמשיך בשביל הירוק ונגיע אל הכנסיה.  משקופה המסיבי של הכנסיה התגלה בסקר הראשונה שנערך בחורבת מדרס, הוא זוהה כדומה לזה של בית הכנסת בנבוריא (ההר שמעל עמוקה) אולם גדול ממנו כמעט פי 2.  בשנת תשע"א (2011) נערכה במקום חפירה ע"י הרשות למניעת שוד עתיקות והתגלתה הכנסיה. יתכן שכאן (בקדמת הכנסיה ישנו בור ואפסיס לכוון דרום) שכן קברו של זכריה המוזכר במיתולוגיה הנוצרית ובמפת מידבא.  אם נביט בשוליה הצפוניים (לכוון תחתית התל) נגלה קירות אבני גזית ורצפת פסיפס פשוטה בשכבה נמוכה. זה מלמד שהיא נבנתה על גבי מבנה ציבורי שקדם לה. ושוב, גם כאן אנו משערים שמדובר בבית כנסת מהתקופה של מרד בר כוכבא ואולי לפניה.

ברור ענין זה מחייב את פירוק ריצפת הכנסיה והמשך החפירות. כרגע אין כונה לעשות זאת, והענין ישאר בגדר תעלומה.  מכאן נמשיך עוד 100 מטרים ונגיע אל עץ החרוב בו פתחנו את הטיול.

דגשים נוספים:

* בשטח חורבת מדרס ישנם בורות רבים - אין לסטות מהשביל המסומן. * בזמן הזחילה במחילות המסתור יש להשאיר תיקים וחפצים אחרים בחוץ. * מי שסובל מפחד מקומות סגורים [קלסטרופוביה] או מאסטמה לא ייכנס למחילת המסתור בחורבת מדרס. * הירידה מהפירמידה לכיוון סוף המסלול חלקה אחרי הגשם. * מי שמתכנן להיכנס למערכת המסתור - חובה לבוא עם בגדים שמאפשרים זחילה. * להביא 2 פנסים עובדים וחומר דוחה יתושים. הכניסה למערות הקבורה אסורה על כהנים.

34.942131.6543