סביבות דגניה

סוג: מעגלי נושא: מים, היסטוריה, פריחה, חניון פיקניק תחבורה: תחבורה ציבורית מחיר: ללא עלות רמת קושי: משפחות משך: יום שלם זמן: בוקר אורך: 3.5 ק"מ עונה: כל השנה מים: אין מפת סימון שבילים: 3 - הגליל התחתון והעמקים
מזג האוויר באזור: 8

תקציר:

סיור באתרי היסטוריה והתיישבות סביב מוצא הירדן מן הכנרת.

איך מגיעים:

מכביש 90 טבריה-צמח, בצמוד למוצא הירדן מהכנרת וסכר דגניה נפנה לכיון קיבוץ כנרת, ונחנה בצד הכביש.

----------------------------------------------------------------------------------------------------------

בצד שמאל נהר הירדן, בצד ימין חורשת אקליפטוס ובמרכזה מבנה אבן בן קומותיים, זהו בית המוטור.

מימין לבית המוטור בריכות דגים, בשביל המרכזי החוצה אותן נראה עמוד אבן, קברה של בובה.

נמשיך בכביש לכוון קבוצת כנרת, ממש לפני הקיבוץ נפנה שמאלה לכיון מרכבות הירדן. בדרכינו נצעד על כביש טורקי נחלוף על קברו של יוסף זלצמן הי"ד שנמצא מימין לדרך, ואח"כ על גן בנציון

נוסיף לצעוד על הכביש הטורקי עד שנראה בית משאבות גדול ופניה שמאלה אל שביל שצמוד לתעלת הניקוז של הביוב הטברייני (לא. זה לא הירדן, אל תתבלבלו, על זרימה כזאת של נהר הירדן נוכל רק לחלום) שמנקז את מי השופכין המטוהרים של טבריה עם מי המוביל המלוח ממעיינות שבצפון הכינרת אל נהר הירדן.

נזכור את המקום הזה כיון שעוד נשוב אליו. בינתים נמשיך הלאה לכוון דרום, נחלוף על פני מרכבות הירדן (במפה הוא מכונה ביתניה תחתית), ואחרי כ 800 מטרים הכביש יורד לתוך אפיק נחל יבנאל, ומיד לכשיוצא מן האפיק ישנו עמוד חשמל וצינור מים גדול.
כאן נפנה שמאלה עד עץ האקליפטוס הגדול (כ 100 מטר) מתחתיו קבר שמעון הצדיק

נשוב צפונה אל בית המשאבות והפניה אותה ראינו מקודם. נפנה בה ימינה (מזרחה) נעבור את המשאבות ונחצה את הנחל על גשר צינורות.
נעלה על הגדה הנגדית ונפסע על שביל סמ"ש ירוק, עד למעלה, שם נפגוש תחנת שאיבה, נפנה ימינה ונצעד בתוך מטע התמרים לאורך המצוק שיוצר נהר הירדן, נעבור על פני סרקופג גדול, ובין התמרים ננסה לאתר את האנדרטה לאום ג'וני.

מכאן נלך מזרחה לאורך הגדר הצפוני של קיבוץ בית זרע עד שנגיע לכביש מס' 90. נפנה שמאלה (צפונה) בטיילת הצמודה לכביש 90, עד שנגיע אל הפניה לקיבוץ דגניה, נפנה בה שמאלה ונגיע אל הטנק הסורי.

בתוך הקיבוץ ישנם כמה אתרים, כמו חצר הראשונים, גן חיות קטן ובית גורדון, הפעילות בהם מתאימה בעיקר לצעירים.
נמשיך לאורך כביש 90, עד שנראה את סכר דגניה, אחריו נפנה שמאלה ונגיע אל הרכב.

מידע כללי:

בקעת הירדן היא חלק מהשבר הסורי-אפריקני, היא מתחילה במוצא הירדן מהכנרת ומסתיימת בשפך הירדן לים המלח.

הבקעה אינה סטאטית, והיא מתרחבת ע"י התרחקות הגדה המערבים מן המזרחית בקצב של כס"מ אחד לשנה, קצב תזוזת הלוחות אף הוא נשמר ועומד על פני כחצי ס"מ לשנה. כלומר הלוח המזרחי נע צפונה והמערבי דרומה.

אזור מוצא הירדן מהכנרת הוא פורה מאוד, ממזרח לו נשפך נהר נוסף, הירמוך, וביחד הם מייצרים אדמה פוריה מאוד. עובדה זו הביאה הקמת ישובים באזור זה בכ התקופות.

המפורסמים שבהם הם: בית ירח שעל שפת הכנרת, צמח שעל יד מוצא הירדן ועוד.

עם חידוש ההתישבות בארץ ישראל, הוקמו במקום קיבוצים, חוות חקלאיות וישובים שונים. התיישבות זו שימשה כאב ואם למודלים שונים של ישובים רבים שהוקמו אח"כ ברחבי הארץ.

פירוט:

נהר הירדן

נהר הירדן של ימינו נקרא כך מראשיתו בנחל חרמון (בניאס) היוצא ממערת הבניאס שלרגלי החרמון, ועד להכינסו אל ים המלח, כשבדרך הוא נכנס אל הכנרת בצפונה ויוצא ממנה בדרומה.

אך חז"ל (בכורות נה ע"א) כבר דנו בשאלה זו: "אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: אין ירדן אלא מבית ירחו ולמטה. למאי הלכתא, אילימא לנודר, הלך אחר לשון בני אדם, וכל היכא דקרו ליה ירדן איתסר ליה, אלא למעשר בהמה? תניא נמי הכי, ירדן יוצא ממערת פמייס ומהלך בימה של סיבכי ובימה של טבריא ובימה של סדום והולך ונופל לים הגדול, ואין ירדן אלא מבית יריחו ולמטה. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: למה נקרא שמו ירדן? שיורד מדן. א"ל ר' אבא לרב אשי: אתון מהתם מתניתו לה, אנן מהכא מתנינן לה (יהושע פרק יט) "ויקראו לו ללשם דן בשם דן אביהם". וא"ר יצחק: לשם זו פמייס, ותניא: יוצא ירדן ממערת פמייס. אמר רב כהנא: זכרותיה דירדנא ממערת פמייס. היכא דאמר לא שתינא מים ממערת פמייס איתסר ליה בכוליה ירדנא".

כלומר. לדעה אחת נקרא שמו ירדן מתחילתו במערת הבנייאס, ולדעה אחרת רק מצאתו מן הכנרת, שכן בית יריחו הוא תל ירח הסמוך לכאן (מעט צפונה לסכר דגניה).

מקורותיו של הירדן הם ארבעה: נחל עיון, נחל שניר (חצבני), נחל דן ונחל חרמון (בניאס), עד לכנרת הוא זורם בקו יחסית ישר, מכאן ועד לים המלח הוא זורם בפיתול המכפיל את אורכו (210 ק"מ במקום 105 בקו אוירי). אפיק הירדן משתנה מחורף לחורף, היות שבעת הגאות הוא עולה על גדותיו ומציף שטחים, אך בעת השפל הוא מתחתר בכל פעם בצורה שונה. שטח זה נקרא בשם גאון הירדן.

מאז הקמת סכר דגניה בשנת תרצ"ב (1932) הוא נפתח לעיתים נדירות בלבד, וממילא זרימת הירדן היא משאריות נחל הירמוך (גם הוא מנוצל להשקייה), שפכי הישובים שלצידו, מעיינות וזרימת נחלים מועטים ומי המוביל המלוח המועברים בתעלה מצפון הכנרת ישירות לירדן.

מי הירדן נבקעו באזור יריחו בעת כניסת בני ישראל לארץ, וארועים שונים מתוארים בתנ"ך, אך הנהר לא התקדש עקב כך.

הנוצרים מציינים חג סביב ארוע מסויים שקרה לטענתם באזור יריחו, אך בשל הקושי להגיע למקום זה שנמצא סמוך לגבול ופזורים בו מוקשים, הם העתיקו את מקום הטבילה לאזור שלנו, לאתר שנקרא ירדנית.

בית המוטור

בית משאבה זה נבנה בשנת תר"ע (1910) עבור חוות כנרת, תחילה גרו בו שלשת המייסדים של החווה והשתמשו במים שנשאבו מהירדן להשקיית ירקות.

משנת תרע"ג במשך כ 10 שנים, גרו בכמה מחדריו אחדים מתימני כנרת ובראשם הרב דוד בן ישראל צאירי ז"ל ששימש רב הקבוצה התימנית.

המשאבה פעלה עד שנת תרפ"ח (1928) ומאז עמד המבנה בשממונו עד ששופץ והפכה למוזיאון.

מצפון לבית המוטור, בין עצי התמר, בריכות לגידול דגים.

שביל ישראל חוצה את הבריכות במרכזן, נלך עליו עד שנגיע לעמוד אבן ועליו הכתובת "פ"נ בובה". בובה היא האתון של קבוצת כנרת, כה אהובה היתה עד שהקימו מצבה על קברה. זה מזכיר מעשה שמופיע במדרש על כלב שהציל את בעליו מלאשתות חלב ששתה ממנו נחש, במות הכלב בנו מצבה על קברו לאות הכרת הטוב. "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו (משלי טז ז)... ר' מאיר אומר זה הכלב, רעייה חלבון חלב, אתא חיויא ואכל מינה, חמתיה כלבא, יתבון למיכול שרי נבח בהון ולא אתבוננון, לסופא קם ואכל מינה ומית, וקברוניה ועבדון לה נפש, ועד כדון היא מתקריה נפש דכלבא" (פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא יא - ויהי בשלח אות א', אך בירושלמי תרומות פרק ח' לא מופיע משפט הסיום שקברו את הכלב ובנו מצבה על קברו).

כנרת

הרב דוד צאירי, או בכינויו "מורי דוד אל שריעה" (הדיין), הוא מנהיגה של עליית יהודי תימן (שתי קבוצות) שהתרחשה בשנים 1910-1 (תר"ע-א) ונחשבת כחלק מהעליה השניה.

העליה הראשונה מתימן החלה כבר בשנת 1882 (תרמ"ב), ונודעה בשם "אעלה בתמר", היא התרחשה על רקע השמועות (שהיו מוקדמות מידי) כי רוטשילד החל לרכוש אדמות בארץ ישראל וליישב בהן יהודים. העליה השניה של השנים 1910-1 התעוררה על ידי שליח המוסדות המיישבים בשם אליעזר שמואלי שנסע לתימן כמה פעמים ועורר את היהודים שבה לעלות ארצה. מטרת שליחותו הייתה להביא הנה עובדים שיחליפו את הפועלים הערבים, אולם עובדה זו כמובן לא נאמרה להם. העובדה כי הן תימן והן ארץ ישראל שכנו בגבולות האימפריה העות'מאנית הקלה על העליה, אך המניע שלהם היה דתי ולאומי גם יחד.

העולים שהגיעו ארצה בדרך הים ליפו וממנה לחיפה, לא התקבלו בזרועות פתוחות, תחילה שכנו בתנאים מחפירים בבית כנסת חיפאי, ממנו עברו לחדרה, אך גם שם היו התנאים בלתי נסבלים, ועל כן הם נענו להצעתם של מתיישבי כנרת ועקרו לאזור זה.

חלקם התיישבו ביבנאל ורובם שתקעו בסמוך לחוות כנרת, בבית המוטור שבתחתיתו פעלה המשאבה ששאבה את מי האגם להשקיית השדות של כנרת. יש לזכור כי קבוצת כנרת קמה כקבוצה רק בשנת 1913 ואפילו דגניה עדין הייתה בחיתוליה.

התימנים לא היו עובדי אדמה מנעוריהם, בארץ מוצאם עסקו לרוב בעבודת כפים ויצירה, כמו צורפות ופחחות. כאמור לעיל, לארץ הם הובאו כתחליף לפועלים הערביים, והם מתוך רגש לאומי ודתי הסכימו לעסוק בעבודות קרקע קשות ומסוכנות.

התנאים בבית המוטור לא היו קלים. בקומה העליונה גר הרב צאירי שהיה אז בן 48 ושימש כמנהיג הקבוצה, ובקומה התחתונה ובחמש חושות שעל ידה גרו כמה משפחות בצפיפות איומה. אך לא התנאים הפיזיים בלבד הקשו על הקבוצה כי אם בעיקר הניכור ותחושת הזרות.

הרב צאירי שימש מנהיג הקבוצה אף בהיותה בכנרת. הוא ניהל את חיי הדת היומיומיים, והתעקש על קיום מנין לתפילת שחרית לפני צאתם לעבודה. לשם כך ביקש לצרף משפחות נוספות מעולי תימן אך אנשי כנרת סירבו. עד כדי כך היה גדול הניכור שכשרבים מן העולים נפטרו כתוצאה מהקדחת ומחלת המלריה שפקדו באותה עת את המתיישבים אשר עסקו בייבוש הביצות, סרבו אנשי כנרת לקוברם יחדיו בבית הקברות והקצו להם חלקה נפרדת.

שתי בנות – יעל ושושנה נולדו לרב צאירי בהיותו בכנרת, שתיהן ובן נוסף בשם שלמה, נפטרו ונקברו בכנרת. הרב צאירי נותר עם אשתו חסרי צאצאים.

בסופו של דבר נוצרו קרעים שחייבו את עזיבת תימני כנרת, ובשנת 1930 (תר"צ) הם עקרו לכפר מרמורק שהוקם עבורם בסמוך לעיר רחובות, כפר מרמורק סופח עם השנים לעיר והפך לאחת משכונותיה.

למעשה, מונצחים תימני כנרת בבית המוטור, אך עד ימינו אלה נאבקים צאצאיהם על ההכרה הממסדית בהם, בפועלם ובשטחי קרקע שלטענתם נלקח מהם שלא כדין. 

כביש טורקי

הכביש נסלל במקור ע"י הטורקים, אך נסלל מחדש ע"י הבריטים. שימו לשיטת הסלילה שנקראת "סולינג". שולי הכביש עשויים אבן גדולה המשוקעת לעומק של עד 40 ס"מ, וביניהם אבני חצץ כבושות.

סלילה זו נועדה למנוע את שקיעת הכרכרות בבוץ.

יוסף זלצמן הי"ד 

נולד בפולין בשנת תר"ן (1890) היה בין מייסדי "פועלי ציון", ששמו ‏את הדגש בעלייה לארץ לשם הגשמה עצמית. באחת האסיפות נעצר על ידי ‏המשטרה הצאריסטית ואחרי חודשי מאסר ארוכים הוגלה לסיביר. משם ערק ‏ובתרס"ז (1907) עלה לארץ.‏
עבד בפתח תקוה, אחר כך עבר לחדרה משם עבר לחוות ‏כנרת. בתרע"א (1911) חזר לוארשה להתייצב ‏לצבא, כדי לפטור את הוריו מתשלום קנס. תכנן לערוק ולשוב ארצה, ‏אך בינתיים שוחרר מהצבא בגלל איבוד אצבע בתאונת אימונים.‏
עם שובו ארצה עבד בסג'רה (אילניה של ימינו בגליל התחתון). משם עבר לכפר אוריה שבאזור בית שמש. היה בין שלשה עשר החברים שבאו לכנרת והניחו את היסוד ‏לקבוצה ביום ב' חשוון תרע"ד.‏

על המצבה נכתב: "נרצח ביום ב' כ"ד מרחשוון שנת את"תמ"ה לגלותינו, בן כ"ו שנים". זלצמן נרצח בשנת תרע"ג (1913), השנה שכתובה על מצבתו מציינת 1845 שנים מחורבן הבית השני, שיטת תיארוך שהנהיג אליעזר בן יהודה, ואומצה ע"י בני העליה השניה.

גן בנציון

בשנת תרצ"ג (1933) נסע יצא ישראלי לעיראק ע"מ להביא חוטרים לשתילת עצי תמר. היתה זו משימה מסוכנת מכיון שעיראק שמרה על התמרים שהיוו מוצר שכוחו רב בכלכלה הלאומית.

התמרים ניטעו על חוף הכנרת וצאצאיהם הופצו לכל רחבי הארץ.

בהמשך נסע ישראלי עוד שבע פעמים לעיראק מצרים ואיראן ע"מ להביא חוטרי דקל. מסעות אלו נוצלו לקשר עם קהילות ישראל והבאתם ארצה.

בשלב מסויים התנערו ראשי הישוב ממסעות מסוכנים אלו, אך ישראלי נותר עיקש בדרכו והבריח ארצה אלפי חוטרים ממצרים ועשרות אלפים מאיראן.

המוביל המלוח

תעלת מים (חלקה זורם בתוך צינור) שנועדה להעביר אל הירדן הדרומי את מי המעיינות המליחים שנובעים בצפון הכינרת, כדי למנוע את המלחת מי האגם.

התעלה יוצאת מאזור כפר נחום ועוברת לאורך כביש 90 עד הנה.

ביתניה תחתית

חוות גידולים ונסיונות חקלאיים שהוקמה במקום זה בשנת תרע"ב (1912), במאורעות תרפ"ו הוקם בית הביטחון. מספר קבוצות וישובים החלו את דרכם בחווה זו, ביניהם מושב הזורעים, קיבוץ אלומות ועוד.

בשנת תר"ף (1920) הועבר מרכז הכובד להר שמעלינו, שם הוקמה ביתניה עילית שהיוותה חממה ליסוד קיבוצים רבים, הם מונצחים באנדרטה מיוחדת שמוצבת במקום, ונשקפת על פני העמק בו החל הרעיון השיתופי לקרום עור וגידים.

כיום פועל במקום זה אתר מרכבות הירדן, המציע סיורי סוסים וכרכרות בסביבה.

קבר שמעון הצדיק

קברו של אחד מסוסי חוות "מרכבות הירדן", הסמוכה. הסוס נפח את נשמתו באמצע המסע, ובעליו החליט לקוברו כאן.

רבים רבים נופלים בפח ונושאים תפילה ליד המצבה.

מפה לאוזן עוברת השמועה שיש הזוכים לישועות גדולות בזכות אמונה תמימה זו. 

סרקופג

ארון קבורה קדום שנמצא באזור.

המקום משמש אתר זכרון לאחד מתושבי דגניה שעסק בגידול התמר, שכה מאפיין את הסביבה.

אום ג'וני

אתר הנצחה לקבוצת דגניה, הראשונה מבין הקבוצות הוקמה במקום זה בכ"ה תשרי תרע"א (1911). מקובל לומר שדגניה (א') היא הקיבוץ הראשון, אולם יש חולקים וטוענים שהיא היתה "קבוצה" ואילו הקיבוץ הראשון הוא בית אלפא שנוסד 12 שנה אחריו.

בין כן ובין כך, אום ג'וני נקבע כמרכז ההנצחה לכל 266 הקבוצות והקיבוצים, רובם המוחלט עברו מאז הליכי שינוי ותמורה ואינם עו דשיתופיים כבחזונם של המיסדים.

חכם בן המקום מוזכר בתלמוד הירושלמי (שבת פרק ב' הלכה ו'): "רבי יוסה בריה דרבי תנחום דכפר אגין..." ומסכת בבא בתרא (פרק ה' הלכה א'): "רבי תנחום דכפר גון". רבי תנחום עצמו מופיע בש"ס כמאה וארבעים פעמים.

לאחר תשע שנים הוקמה דגניה ב' הסמוכה, הקיבוץ השלישי שהוקם שנה אחריו אמו רהיה להיקרא דגניה ג', אך לבסוף נקרא בית זרע.

הטנק הסורי

טנק סורי שהשתתף בפלישה של מלחמת העצמאות.

הטנק נעצר לאחר שנפגע מפצצה מסוג פיא"ט שנורתה ע"י חיילי חטיבת גולני ובקבוק מולוטוב שזרק אחד ממגיני דגניה.

חצר הראשונים ובית גורדון

מוזיאון המציג תערוכות ארכיאלוגיה, טבע ופוחלצים.

פרטים כנסו לכאן.

סכר דגניה

הסכר הוקם במוצא הירדן מהכנרת, ע"י פנחס רוטנברג מייסד חברת החשמל ותחנת הכח בנהרים.
הסכר נועד לשמש את מערכת הטורבינות שהונעה מכח המפלים שנוצרו ע"י מערכת סכרים שהונחה על הירדן והירמוך.
כיום משמש הסכר למניעת זליגת מים מהכנרת אל הירדן.
לאחרונה הורם הסכר בחורף תשס"ו. מי יתן והוא יורם מידי שנה בגל עודף מים שיגיעו לכנרת.
35.567432.707