עמק לבן

סוג: קווי נושא: מים, נוף, פריחה, דת, ארכיאולוגיה, תל, חניון פיקניק תחבורה: תחבורה ציבורית, שטח עירוני מחיר: ללא עלות רמת קושי: משפחות משך: חצי יום זמן: בכל שעות היום אורך: 2 ק"מ עונה: כל השנה מים: יש מפת סימון שבילים: 9 - מבואות ירושלים
מזג האוויר באזור: 7

תקציר:

עמק יפהפה בפאתי ירושלים, היסטוריה, פריחה, חקלאות עתיקה ובריכה.

איך מגיעים:

הסיור מתחיל בתפר שבין שהשכונות עיר גנים וקרית מנחם, המינהל הקהילתי שברחוב דהומיי 7, ומסתיים בגן החיות התנ"כי.

תחבורה ציבורית:

מספר קוים בתדירות רציפה מגיעים מתחנה המרכזית וממרכז העיר לצומת אורה, ורחוב דהומיי.

קו 26 בתדירות גבוהה יוצא מגן החיות התנכ"י בחזרה למרכז העיר.

ברכב:

ניסע על ציר הרצל, נחלוף על פני בית וגן וקרית יובל ובצומת שלפני צומת אורה נפנה שמאלה מרחוב הנרייטה סאלד לרחוב פנמה. אחרי 200 מטרים הוא משנה את שמו לדהומיי. נחנה ליד בית המינהל הקהילתי.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------

ניכנס אל מאחורי בנין המינהל, מצידו הימני, ונעלה בשביל אל פסגת רו'גום עיר גנים.

נשוב לרחוב דהומיי ונלך מערבה לעבר רחוב פנמה. מול שורת החנויות ניכנס אל הגינה הקהילתית ונצפה אל עבר העמק הלבן.

נרד במדרגות שמשמאל לשלט ההסבר, אחרי כחמישים מטרים נפנה ימינה אל עבר הבית הלבן.

נשוב למרכז הערוץ ונחפש את הגת. היא נמצאת מתחת לעמוד העירוב השני שבמדרון השמאלי. לאורך המסלול נתבונן במדרגות הסלע (טראסות).

נצעד בגדה השמאלית, עד שנגיע לחורשת אורנים, ממנה יוצא כביש סלול למחצה אל עבר הבתים שבשכונה שמעלינו.

אחרי שנחנו במתקני החורשה, נצעד בשביל עשוי מחטי אורן לכיוון העמק. אחרי כ 400 מטרים נגיע לדרך עפר רחבה, נפנה בה ימינה ונגיע לעין לבן.

בעין לבן שתי בריכות, המתמלאות ממי מעיין היוצא מניקבה. אם נלך לאורך הזרימה נגיע אליה.

מעל הניקבה במרחק של כ 30 מטרים, מערת קבורה שהפכה לצערינו למחסן כלי עבודה.

מכאן ניתן לשוב בדרך בה הגענו לשכונת עיר גנים, או עד לחורשת האורנים וממנה לשכונת משואה (רחוב יעקב צור).

לאחר שנבלה בבריכות, נרד במדרגות אל דרך העפר שמתחתינו ונפנה בה שמאלה, לאורך פסי הרכבת. אחרי הליכה קלה ונעימה של כ 2 ק"מ נגיע לגן החיות התנ"כי.

בעיקול חד של הדרך ימינה, נוכל לראות במצוק שמעלינו מערות קבורה רבות.

מידע כללי:

בדרום-מערבה של ירושלים מצויים תילים רבים, תל שכזה מכונה בשם רוג'ום. היו שטענו שאלו קברים קדומים, אחרים טענו שאלו ריכוז אבני שדה שסוקלו למטרת פינוי השטח לחקלאות.

אולם התבוננות בתל מראה שהוא עשוי חול ואבנים גם יחד. עוד ניתן להבחין כי למרגלות בתל ישנם מתקנים חקלאיים ושרידי ישוב.

בשנת תשכ"ג (1953) פירקה הארכיאולוגית רות עמירן את אחד התילים וגילתה כי בקרקעיתו מבנה נמוך מצולע ובו אפר ושברי כלים. ממצאים אלו תוארכו לתקופת מלכי יהודה האחרונים.

מכאן הסיקה עמירן כי אלו במות ששימשו לעבודה זרה ואשר נהרסו בימיו של חזקיהו (מלכים ב' פרק יח'): "וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד אָבִיו. הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת אֶת הָאֲשֵׁרָה וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה, כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ, וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן". (דברי הימים ב' פרק לא) "וּכְכַלּוֹת כָּל זֹאת יָצְאוּ כָל יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים לְעָרֵי יְהוּדָה, וַיְשַׁבְּרוּ הַמַּצֵּבוֹת וַיְגַדְּעוּ הָאֲשֵׁרִים וַיְנַתְּצוּ אֶת הַבָּמוֹת וְאֶת הַמִּזְבְּחוֹת מִכָּל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וּבְאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה עַד לְכַלֵּה, וַיָּשׁוּבוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ לַאֲחֻזָּתוֹ לְעָרֵיהֶם".

הפרופ' יהודה אליצור ז"ל טוען כי אלו הן הבמות שהחריב יאשיהו המלך. בניגוד לחזקיהו שהחריב את הבמות בהן זבחו לאלילים, הרי שיאשיהו נאלץ להתתמודד בחזית כפולה. מחד הבמות של האלילים, אותן הוא שרף נתץ ושיבר, כמתואר בספר מלכים (ב' פרק כג'): "וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶת כֹּהֲנֵי הַמִּשְׁנֶה וְאֶת שֹׁמְרֵי הַסַּף לְהוֹצִיא מֵהֵיכַל ה' אֵת כָּל הַכֵּלִים הָעֲשׂוּיִם לַבַּעַל וְלָאֲשֵׁרָה וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם, וַיִּשְׂרְפֵם מִחוּץ לִירוּשָׁלַיֵם בְּשַׁדְמוֹת קִדְרוֹן, וְנָשָׂא אֶת עֲפָרָם בֵּית אֵל. וְהִשְׁבִּית אֶת הַכְּמָרִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה, וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה וּמְסִבֵּי יְרוּשָׁלָיִם, וְאֶת הַמְקַטְּרִים לַבַּעַל לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וְלַמַּזָּלוֹת וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם. וַיֹּצֵא אֶת הָאֲשֵׁרָה מִבֵּית ה' מִחוּץ לִירוּשָׁלִַם אֶל נַחַל קִדְרוֹן, וַיִּשְׂרֹף אֹתָהּ בְּנַחַל קִדְרוֹן, וַיָּדֶק לְעָפָר, וַיַּשְׁלֵךְ אֶת עֲפָרָהּ עַל קֶבֶר בְּנֵי הָעָם. וַיִּתֹּץ אֶת בָּתֵּי הַקְּדֵשִׁים אֲשֶׁר בְּבֵית ה', אֲשֶׁר הַנָּשִׁים אֹרְגוֹת שָׁם בָּתִּים לָאֲשֵׁרָה... וְטִמֵּא אֶת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵי בֶן הִנֹּם, לְבִלְתִּי לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת בְּנוֹ וְאֶת בִּתּוֹ בָּאֵשׁ לַמֹּלֶךְ. וַיַּשְׁבֵּת אֶת הַסּוּסִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה לַשֶּׁמֶשׁ מִבֹּא בֵית ה', אֶל לִשְׁכַּת נְתַן מֶלֶךְ הַסָּרִיס אֲשֶׁר בַּפַּרְוָרִים, וְאֶת מַרְכְּבוֹת הַשֶּׁמֶשׁ שָׂרַף בָּאֵשׁ. וְאֶת הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר עַל הַגָּג עֲלִיַּת אָחָז אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי יְהוּדָה, וְאֶת הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה, בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת בֵּית ה' נָתַץ הַמֶּלֶךְ, וַיָּרָץ מִשָּׁם וְהִשְׁלִיךְ אֶת עֲפָרָם אֶל נַחַל קִדְרוֹן. וְאֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלַיִם אֲשֶׁר מִימִין לְהַר הַמַּשְׁחִית אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְעַשְׁתֹּרֶת שִׁקֻּץ צִידֹנִים וְלִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב וּלְמִלְכֹּם תּוֹעֲבַת בְּנֵי עַמּוֹן טִמֵּא הַמֶּלֶךְ. וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבוֹת וַיִּכְרֹת אֶת הָאֲשֵׁרִים וַיְמַלֵּא אֶת מְקוֹמָם עַצְמוֹת אָדָם. וְגַם אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּבֵית אֵל הַבָּמָה אֲשֶׁר עָשָׂה יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל גַּם אֶת הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא וְאֶת הַבָּמָה נָתָץ, וַיִּשְׂרֹף אֶת הַבָּמָה הֵדַק לְעָפָר, וְשָׂרַף אֲשֵׁרָה. וַיִּפֶן יֹאשִׁיָּהוּ וַיַּרְא אֶת הַקְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁם בָּהָר, וַיִּשְׁלַח וַיִּקַּח אֶת הָעֲצָמוֹת מִן הַקְּבָרִים וַיִּשְׂרֹף עַל הַמִּזְבֵּחַ וַיְטַמְּאֵהוּ כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר קָרָא אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר קָרָא אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וַיֹּאמֶר מָה הַצִּיּוּן הַלָּז אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַנְשֵׁי הָעִיר הַקֶּבֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּא מִיהוּדָה, וַיִּקְרָא אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עַל הַמִּזְבַּח בֵּית אֵל. וַיֹּאמֶר הַנִּיחוּ לוֹ אִישׁ אַל יָנַע עַצְמוֹתָיו, וַיְמַלְּטוּ עַצְמוֹתָיו אֵת עַצְמוֹת הַנָּבִיא אֲשֶׁר בָּא מִשֹּׁמְרוֹן. וְגַם אֶת כָּל בָּתֵּי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לְהַכְעִיס הֵסִיר יֹאשִׁיָּהוּ, וַיַּעַשׂ לָהֶם כְּכָל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית אֵל. וַיִּזְבַּח אֶת כָּל כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר שָׁם עַל הַמִּזְבְּחוֹת, וַיִּשְׂרֹף אֶת עַצְמוֹת אָדָם עֲלֵיהֶם, וַיָּשָׁב יְרוּשָׁלָיִם". מאידך היו במות בהן זבחו לשם ה'. זו היתה תוצאה של דחיקת רגלי הכהנים מבית המקדש המחולל. הם הקימו במות בשולי הישוב, בהם פעלו וציפו לשובם אל המקדש לכשיטוהר. גם במות אלו השבית יאשיהו (שם): "וַיָּבֵא אֶת כָּל הַכֹּהֲנִים מֵעָרֵי יְהוּדָה, וַיְטַמֵּא אֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר קִטְּרוּ שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים מִגֶּבַע עַד בְּאֵר שָׁבַע, וְנָתַץ אֶת בָּמוֹת הַשְּׁעָרִים אֲשֶׁר פֶּתַח שַׁעַר יְהוֹשֻׁעַ שַׂר הָעִיר אֲשֶׁר עַל שְׂמֹאול אִישׁ בְּשַׁעַר הָעִיר. אַךְ לֹא יַעֲלוּ כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֶל מִזְבַּח ה' בִּירוּשָׁלָיִם כִּי אִם אָכְלוּ מַצּוֹת בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם". אך בניגוד לבמות מהסוג הראשון שהוא הרס ושיבר, את הבמות מהסוג השני הוא כיסה, הן כדי להבדיל בין הסוגים, הן כדי לסמן ולהזהיר לדורות שמקום עבודת ה' הוא רק בבית המקדש. מעין הגלים שהוצבו לאורך הדורות, על ידי יעקב ולבן, על ידי יהושע בגלגל, על קברו של עכן, ועל קברו של אבשלום.

מסכם פרופ' אליצור (ישראל והמקרא עמודים 164-171): "כללו של דבר: הרגמים במערב ירושלים הם מונומנטים, המזכירים לדורות את המרד הקדוש ואת מסירות הנפש של יראי ה', שמרדו במנשה ובאליליו, ושמרו אמונים לאלוקי ישראל".

כאמור, תילים רבים נתגלו באזור זה, אולם הבולט מכולם הוא התל עליו אנו ניצבים. מראש התל נשקף נוף 360 מעלות, עובדי האלילים בחרו תמיד את המקומות הנישאים, וכפי שאמרה התורה (דברים פרק יב'): "אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם, אֶת אֱלֹהֵיהֶם. עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת, וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן". 

אך לעתיד לבוא ניבא ישעיהו (פרק ב'): "כִּי יוֹם לַה' צְבָאוֹת, עַל כָּל גֵּאֶה וָרָם, וְעַל כָּל נִשָּׂא וְשָׁפֵל. וְעַל כָּל אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן, הָרָמִים וְהַנִּשָּׂאִים, וְעַל כָּל אַלּוֹנֵי הַבָּשָׁן. וְעַל כָּל הֶהָרִים הָרָמִים, וְעַל כָּל הַגְּבָעוֹת הַנִּשָּׂאוֹת. וְעַל כָּל מִגְדָּל גָּבֹהַּ, וְעַל כָּל חוֹמָה בְצוּרָה. וְעַל כָּל אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ, וְעַל כָּל שְׂכִיּוֹת הַחֶמְדָּה. וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם, וְשָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁים, וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא. וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף. וּבָאוּ בִּמְעָרוֹת צֻרִים וּבִמְחִלּוֹת עָפָר, מִפְּנֵי פַּחַד ה' וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ, בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץ".

רוג'ום נוסף נמצא בשכונת גבעת משואה הסמוכה, בגינה שברחוב אריה דולצ'ין, מול בית מספר 27, אך הוא מוקף גדר ולא ניתן לעלות עליו.

פירוט:

רו'גום עיר גנים.

רוג'ום זה הוא הגדול והבולט מכל הרו'ג'ומים שנתגלו בסביבה.

נעלה על פסגתו ונבחין בנוף הניצפה 360 מעלות סביבו.

נתחיל בדרום, מלנו רכס הר גילה, מימינו גוש עציון (מגדל המים והאנטנות הן מרכזו של הגוש, ליד עץ האלון המפורסם), מתחתיו הכפר וואלאג'ה.

בדרום מערב רכס לבן שמכוסה צמחיה והכפר בתיר, ובמערב רכס אורה-עמינדב ע"ש הישובים שבראשו.

בצפון מערב הר חרת ואיזור מבשרת ציון, במערב הר הרצל ושכונת בית וגן. במזרח השכונות תלפיות וארנונה, ובדרום מזרח רמת רחל וגבעת המטוס.

לרגלי הרו'גום מתקנים חקלאיים חצובים בסלע ושרידי בניה. אם נתבונן באחד הבורות, נראה מבעד לסורג הברזל עמוד עגול שנפל לתוכו.

הגינה הקהילתית

בגינה ספסלים עשויים מבוץ ומחומרים ממוחזרים.

במקום שלטי הסבר ושבילי הליכה, שהוקמו ע"י ילדי שכונת עיר גנים.

העמק הלבן

שמו של העמק נקרא על צבע סלעיו הבוהקים. המדרונות עשויים גיר ותחתיו קירטון. למעשה זהו יובל של נחל רפאים הזורם מתחת ונשפך לנחל שורק. לאורך הנחל עברה אחת הדרכים הקדומות לירושלים, ונסללה מסילת הברזל שמשמשת עד אשר תסתיים סלילת המסילה המהירה.

הבית הלבן

מבנה מרובע עשוי אבן מקומית.

נראה ששימש לחלקאים מעין שומרה .

גת

הגת מלמדת על יצור יין, ככל שהגת גדולה יותר (כך במקרה שלפנינו) כך מעיד הדבר על כמויות גדולות יותר של יין שיוצרו במקום הזה.

בגת ניתן לראות משטח דריכה מרובע, שהתירוש הנסחט בו זב אל מספר בורות איסוף.

בין הבורות תעלות ונקבים צרים, בהם הונחו שיחי סירה קוצנית הגדלים כאן, כך סונן המשקה מהזגים והחרצנים.

בבורות עמד המשקה זמן מסוים כדי שיתר הפסולת תשקע והמיץ יהיה צלול.

אחר כך נאסף המיץ והונח בחביות לתסיסת הסוכר והפיכת המיץ ליין.

מדרגות הסלע 

מדרגות הסלע הן פטנט שנועד לנצל את המדרונות לחקלאות, וכדי למנוע עד כמה שאפשר את סחף האדמה על ידי עגשם וחשיפת הסלע, שאינו ראוי לזריעה.

המדרגות נבנו מאבני המקום, והאדמה יושרה.

בעובי הטראסות ניתן לראות נקבים מרובעים. הם שימשו לכמה מטרות. חלקם לאיחסון, חלקם לניקוז עודפי מים שזרמו על גבי הקרקע, במטרה למנוע את התנפחות האדמה וקריסת המדרגות.

מרתק לראות שלשה סוגי מדרגות ששימשו למעבר בין הטראסות.

הראשון הוא בצורת זיזים הבולטים מן הטראסה, אלו מדרגו התלויות באויר. הן חסכוניות מבחינת חומר ושטח חלקאי אך רעועות ומסוכנות.

השני בצורת מדרגות הניצבות לרוחב הטראסה, ממש כמו מדרגות שנבנות בימינו ברחוב שעולה בין בתים.

השלישי הוא שימוש בעצם הטראסה כמדרגות. במקרה זה הוסט קטע של הטראסה מעט קדימה, כך נוצרה בליטה שמשני צידיה נבנו מדרגות על עוביה.

הטראסות בנויות ע"ג מדרגות טבעיות בסלע. זה המקום לראות פריחה טבעית של סוגי שיחים שונים הצומחים ע"ג הסלע או בנקודות החיבור דרכם בוקעים מים בימים שלאחר הגשם.

במדרגות אשר בסלע עשויות לקנן יונים, ועל כך אומר שלמה המלך (שיר השירים פרק ב'): "יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה".

כאן פורחות כלניות, רקפות, צחנן מבאיש, סירה קוצנית, שקד מצוי, אלה ארץ ישראלית, 

חורשת אורנים

חורשה זו ניטעה ע"י הקק"ל, והיא משמשת כחורשת נטיעות לארועים שונים.

בחורשה ספסלים, למנוחה והמון צל.

שביל עשוי מחטי אורן 

השביל העשוי משתי שורות אבנים וביניהם משטח צפוף של מחטי אורן, נוח מאוד להליכה. הוא מנצל את החומרים שבטבע ליצירת מעבר בשטח סלעי ומצוקי.

עין לבן

מעיין הבוקע מתוך ניקבה קצרה ונמוכה (צריך ממש לזחול).

המעיין מתפצל מעט אחרי צאתו מהניקבה לשתי תעלות הנשפכות לשתי בריכות גדולות.

הבריכות עמוקות דיין לשחיה (כמטר וחצי). הן שופצו ע"י מספר גורמים לזכרו של החייל נדב אלעד הי"ד שנהרג בפעילות מבצעית בחברון.

סביב הבריכות בוסתני פירות מסוגים שונים, ומערות קבורה וקולמבריום, המעידות של ישוב יהודי ששכן כאן בימי הבית השני.

מערות קבורה 

מערת הקבורה העליונה חסומה ע"י שער, אולם ניתן להציץ לתוכה ולראות ארבע כוכי קבורה, ממש כפי שמתארת המשנה (בבא בתרא פרק ו' משנה ח'): "המוכר מקום לחברו לעשות לו קבר. וכן המקבל מקום מחברו לעשות לו קבר, עושה תוכה של מערה ארבע אמות על שש. ופותח לתוכה שמונה כוכין - שלושה מכאן ושלושה מכאן ושניים מכנגדן. 

 והכוכין, אורכן ארבע אמות, ורומן שבעה ורחובן שישה.

רבי שמעון אומר: עושה תוכה של מערה שש על שמונה, ופותח לתוכה שלושה עשר כוך - ארבעה מכאן, וארבעה מכאן, ושלושה מכנגדן, ושנים אחד מימין הפתח ואחד מן השמאל.

ועושה חצר על פתח המערה שש על שש כמלוא מיטה וקובריה. ופותח לתוכה שתי מערות, אחת מכאן ואחת מכאן. רבי שמעון אומר: ארבע, לארבע רוחותיה. רבן שמעון בן גמליאל אומר: הכל לפי הסלע".

לצערינו הפכה המערה למחסן כלי עבודה.

גן החיות התנ"כי

גן החיות התנ"כי הוקם בשנת ת"ש (1940) במרכז ירושלים, שנה לאחר מכן נדד הגן לאזור שמואל הנביא, ממנו להר הצופים ובימי קום המדינה חזר לשכונת הצפון, בשכונת עזרת תורה.

בשנת תשנ"ג הועבר הגן למיקומו הנוכחי.

בצמוד לגן קימת תחנת רכבת בקו שבין ירושלים לבית שמש.

35.163331.7534