תל בית שמש: שרידיה של העיר אליה חזר ארון הברית

תולדות בית שמש הקדומה

ימי הכנענים: עיר השמש על פתח העמק

בית שמש נוסדה כעיר כנענית השוכנת על ציר אסטרטגי שבין השפלה הנמוכה לאזור ההר הגבוה, על פתחו של עמק שורק. הכנענים הקדומים שעבדו לשמש קראו לעיר על שם אלילם. מנהג זה של קריאת ערים על שם אליל השמש לא היה בלעדי לאזור זה; בספר שופטים (פרק א') מוזכרת "בית שמש" אחרת שהייתה בגליל, ובה נכתב כי תושביה (יחד עם תושבי "בית ענת") הפכו למעלי מס לשבט נפתלי.

בית שמש במקרא: עיר על הגבול

בספר יהושע (פרק ט"ו), בית שמש מוזכרת לראשונה כעיר כנענית שעברה לידי שבט יהודה. תיאור הגבול עובר מהר שעיר לכתף הר יערים (היא כסלון שבהר העולה לירושלים), ומשם יורד לבית שמש וממשיך לתמנה (הלא היא תל בטש, השוכנת בעמק נחל שורק).

בפרק י"ט, העוסק בחלוקת הנחלות, העיר (הקרויה שם "עיר שמש") מוזכרת כעיר על גבול נחלת שבט דן, יחד עם צרעה ואשתאול. עולה מכך שבית שמש שכנה ממש על הגבול שבין שני השבטים, אך הייתה שייכת בפועל לשבט יהודה, שמסר אותה לידי הכוהנים (כמתואר ביהושע כ"א, וראה גם בבלי, מסכת סנהדרין דף קי"א ע"ב).

אגב, באותו פרק ביהושע מופיעות שתי ערים נוספות העונות לשם "בית שמש" – האחת בנחלת יששכר והשנייה בנחלת זבולון. זאת בנוסף למקום בשם "עין שמש", ששכן בתחום המזרחי של נחלת שבט יהודה, על גבול המדבר.

שובו של ארון הברית

האירוע המפורסם ביותר הקשור לעיר (שמואל א', פרקים ד'-ו') התרחש לאחר שנפל ארון הברית בידי הפלשתים בקרב אבן העזר-אפק. לאחר שהארון נדד בין הערים אשדוד, גת ועקרון והכה בהן במגפה, החליטו הפלשתים להתייעץ עם כוהניהם וקוסמיהם כיצד להשיבו לישראל.

כדי לכפר על האשם ולעצור את המגפה, נדרשו הפלשתים לצרף לארון מנחת זהב: חמישה טחורי זהב וחמישה עכברי זהב, כנגד חמשת סרני הפלשתים ועריהם (אשדוד, עזה, אשקלון, גת ועקרון – מעיר מבצר ועד כפר פרזי). הם שמו את ארון ה' ואת כלי הזהב בארגז על עגלה חדשה שרתמו אליה שתי פרות עלות אשר לא עלה עליהן עול, ושלחו אותן לדרכן מבלי לכוון אותן, כדי לבחון אם יד ה' היא שהכתה בהם.

הפרות הלכו בדרך אחת ישירות לבית שמש, כשהן גועות לאורך כל הדרך ולא סרות ימין ושמאל, בעוד סרני הפלשתים הולכים אחריהן עד הגבול. באותה עת, אנשי בית שמש קצרו את קציר החיטים בעמק, וכשנשאו את עיניהם וראו את הארון – שמחו מאוד. העגלה הגיעה עד לשדהו של יהושע בית השמשי ונעצרה ליד אבן גדולה. שם, ביקעו התושבים את עצי העגלה והעלו את הפרות לעולה לה'. הלוויים הורידו את הארון ואת הארגז ובו כלי הזהב והניחו אותם על האבן, ואנשי העיר זבחו זבחים.

אולם, האירוע ההיסטורי הסתיים בטרגדיה: ה' הכה באנשי בית שמש מכה גדולה (שבעים איש, חמישים אלף איש) משום שהציצו וראו בארון ה'. בעקבות הפחד והאבל, פנו אנשי בית שמש ליושבי קריית יערים וביקשו מהם לרדת ולהעלות את הארון אליהם.

ימי המלוכה ומלחמות האחים

חשיבותה של העיר נשמרה גם בימי שלמה המלך (מלכים א', פרק ד'), אז הפכה בית שמש לעיר מחוז שבה ישב אחד משנים-עשר נציבי המלך, "בֶּן דֶּקֶר". תפקידו של כל נציב היה לכלכל את המלך וביתו במשך חודש אחד בשנה, ואזור שלטונו של בן דקר כלל את מקץ, שעלבים, בית שמש ואילון בית חנן.

בהמשך תקופת המלוכה, אירעה בבית שמש אחת ממלחמות האחים המרות שהתחוללו בין ממלכות יהודה וישראל.