אם אנו עייפים, ניתן בהחלט להסתפק ברחצה במקום זה, אם יש לנו קצת כח נמשיך ללכת במורד הנחל (על יד האפיק ולא בתוכו!), נעשה זאת ע"י היצמדות לגדר הימנית של מתקן השאיבה.

בתחילה ניאלץ לקפץ בין אבנים, אך מיד אחרי כמה מטרים נוכל לצעוד על שבין מבוטן ואחריו על שביל רחב שמתאים לנסיעת כלי רכב (כניסת כלי הרכב למקום נמנעת ע"י גדרות מתקן השאיבה).

האפיק חוצה לעיתים את הדרך, פעם מימין ופעם משמאל, בחלק מהמקומות הונח גשרון עץ על המים בחלקם ניאלץ לפסוע בזהירות בתוך מים שיכסו את נעלינו.

במקומות אלו כדאי להתבונן בדגים הנסחפים עם הזרם, כשהם חשים שנסחפו על משטח בטון, הם מקפצים ומסתובבים חזרה במין בהלה מרהיבת עין, כנגד הזרם.

לאחר כמה מאות מטרים נבחין במבנה העומד משמאל לדרך, זהו טחנת קמח שפעלה מכח המים וננטשה לפני כמה עשרות שנים. טחנות דומות ניתן למצוא לאורך הנחל, רובן הרוסות לחלוטין.

העייפים שבינינו יוכלו לעצור כאן ובעצם בכל מקום ולהיכנס למים. המעונינים להשקיע מעט כדי לראות אטרקציה, ימשיכו עם השביל למרחק של כ 2 ק"מ (בערך חצי שעת הליכה לכל כיון), השביל מישורי ברובו ובעל שיפועים מתונים, לעיתים הוא מוצל ולעיתים חשוף, אך ברוב שעות היום השמש מוסתרת ע"י המצוקים האדירים שמשני צידי הנחל. מימין נוכל לראות פתחי מערות, אחת מהן מכונה "מערת המקדש", בכניסה אליה חרוטה על הסלע דמותו של חייל רומאי בלבוש קרבי, ההגעה אליה מחייבת טיפוס דרך השביל המסומן "מצד אבירים", משמאל נראה מצוק המכונה בשם "צוק הנשרים", את מעופם ניתן לראות בעונות מסויימות.

לאחר כחצי שעה (קצת משעממת) נגיע למשטחי סלע חלקלקים, זהו עין טמיר.

מצד שמאל מצוייה ניקבה יפה ומרעננת, המים שבה אינם עמוקים אך לעיתים עם מגיעים כמעט עד גובה התקרה. מה שמחייב השארת כל הציוד בחוץ וכניסה באמצעות פנס ראש אטום למים.

הניקבה צרה ומאפשרת תנועת אדם בודד בטור, כדאי להיכנס אליה בזוגות בלבד, השאר ימתינו לתורם.

אורך הניקבה כ 30 מטר והיא מרהיבת עין.

כאן מסתיים המסלול, את הדרך חזרה נעשה באותו שביל דרכו הגענו.