רבי ישמעאל כהן גדול היה כהן גדול בימי סוף בית שני ונהדר לפי המסורת כאחד מעשרת הרוגי מלכות. כך מתארת המשנה את תיאורו של רבי ישמעאל לכניסתו לקודש הקודשים ביום כיפור [צילום השלט ממבנה הקבר]:

הגמרא במסכת גיטין דף נ"ח עמ' א' מתארת את שאירע לבנו ולביתו של רבי ישמעאל: "אמר רב יהודה אמר רב מעשה בבנו ובבתו של ר' ישמעאל בן אלישע שנשבו לשני אדונים לימים נזדווגו שניהם במקום אחד זה אומר יש לי עבד שאין כיופיו בכל העולם וזה אומר יש לי שפחה שאין בכל העולם כולו כיופיה אמרו בוא ונשיאם זה לזה ונחלק בוולדות הכניסום לחדר זה ישב בקרן זוית זה וזו ישבה בקרן זוית זה זה אומר אני כהן בן כהנים גדולים אשא שפחה וזאת אומרת אני כהנת בת כהנים גדולים אנשא לעבד ובכו כל הלילה כיון שעלה עמוד השחר הכירו זה את זה ונפלו זה על זה וגעו בבכיה עד שיצאה נשמתן ועליהן קונן ירמיה "על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים"

בתפילת מוסף של יוה"כ, בפיוט לזכרם של עשרת הרוגי מלכות, מתוארים רגעי חייו האחרונים של רבי ישמעאל כהן גדול, כאשר הוא עולה לשמים לברר אם הגזירה היא מאת הבורא ואת הדרך בההוא הוצא להורג תוך עינויים נוערים תוך הפשטת עור פניו היות שבת הקיסר חמדה את יופיו.