אם נרד מעט נגיע לסוכה החותמת את פיתחה של מערה קדומה שהפכה לפני כמה שנים לבית מדרש אקולוגי המנציח את זכרו של סא"ל עמנואל מורנו ז"ל שנהרג בסופה של מלחמת לבנון השניה. בכל פעם שביקרנו שם מצאוהו נעול.

מה עוד יש במקום זה? צל, צל ועוד צל, וכמובן נוף מרהיב עין, אם נביט לצד ימין נראה את בית החולים הדסה שבעין כרם, מתחתיו אגם בית זית (יבש בקיץ), מעל שניהם בתי המושב אורה, שמאלה משם מושב בית זית, מוצא עילית ויער ירושלים, עוד יותר שמאלה המעלה הרומאי ושכונת הר נוף, ובסוף הדרך (תרתי משמע) בית העלמין שבהר המנוחות.

מתחתינו מתפתל כל העת כנחש עקלתון כביש מס' 1 ממחלף הראל ועד לסיבוב מוצא.

אך הסיור לא מסתיים כאן, ההר שעליו אנו עומדים בנוי טראסות טראסות שעליהם פורחים (בעונתם) עצים מרהיבים, כמו תאנה, שקד (בטו' בשבט ההר הזה מלבין במופע מרהיב), גפן ורימונים, ועל פרחי הבר לא לא דיברנו.

נשלח את הרכב לבית הכנסת העתיק של מוצא ונשרך את דרכינו במורד ההר, כל הדרכים כשרות וכל המאט הרי זה משובח.

ה"משוגע לדבר" שבנה את הבריכה והסדיר את הנביעה הוא מר אייל הרוש טל 052-8809477 שהשקיע בפרויקט זה 4 שנים בהתנדבות מלאה וזכה על כך במגן השרה לאיכות הסביבה למתנדבים מצטיינים, אם יש את נפשכם לקבל הדרכה מ"מי שיודע", הוא הכתובת הטבעית לכך.