בספר יהושע (פרק י) מסופר על המלחמה שניהל יהושע בן נון מול חמשת מלכי הדרום:

"וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם, כִּי לָכַד יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעַי וַיַּחֲרִימָהּ, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ, כֵּן עָשָׂה לָעַי וּלְמַלְכָּהּ; וְכִי הִשְׁלִימוּ יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן, אֶת יִשְׂרָאֵל, וַיִּהְיוּ, בְּקִרְבָּם. וַיִּירְאוּ מְאֹד כִּי עִיר גְּדוֹלָה גִּבְעוֹן, כְּאַחַת עָרֵי הַמַּמְלָכָה; וְכִי הִיא גְדוֹלָה מִן הָעַי, וְכָל אֲנָשֶׁיהָ גִּבֹּרִים. וַיִּשְׁלַח אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַיִם, אֶל הוֹהָם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן וְאֶל פִּרְאָם מֶלֶךְ יַרְמוּת וְאֶל יָפִיעַ מֶלֶךְ לָכִישׁ וְאֶל דְּבִיר מֶלֶךְ עֶגְלוֹן לֵאמֹר. עֲלוּ אֵלַי וְעִזְרֻנִי, וְנַכֶּה אֶת גִּבְעוֹן: כִּי הִשְׁלִימָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְאֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֵּאָסְפוּ וַיַּעֲלוּ חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי הָאֱמֹרִי, מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַיִם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן מֶלֶךְ יַרְמוּת מֶלֶךְ לָכִישׁ מֶלֶךְ עֶגְלוֹן הֵם, וְכָל מַחֲנֵיהֶם; וַיַּחֲנוּ עַל גִּבְעוֹן וַיִּלָּחֲמוּ עָלֶיהָ. וַיִּשְׁלְחוּ אַנְשֵׁי גִבְעוֹן אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּלָה לֵאמֹר, אַל תֶּרֶף יָדֶיךָ מֵעֲבָדֶיךָ: עֲלֵה אֵלֵינוּ מְהֵרָה וְהוֹשִׁיעָה לָּנוּ וְעָזְרֵנוּ, כִּי נִקְבְּצוּ אֵלֵינוּ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי יֹשְׁבֵי הָהָר. וַיַּעַל יְהוֹשֻׁעַ מִן הַגִּלְגָּל, הוּא וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה עִמּוֹ, וְכֹל גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא מֵהֶם, כִּי בְיָדְךָ נְתַתִּים: לֹא יַעֲמֹד אִישׁ מֵהֶם בְּפָנֶיךָ. וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ פִּתְאֹם: כָּל הַלַּיְלָה עָלָה מִן הַגִּלְגָּל. וַיְהֻמֵּם ה' לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּכֵּם מַכָּה גְדוֹלָה בְּגִבְעוֹן; וַיִּרְדְּפֵם דֶּרֶךְ מַעֲלֵה בֵית חוֹרֹן, וַיַּכֵּם עַד עֲזֵקָה, וְעַד מַקֵּדָה. וַיְהִי בְּנֻסָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הֵם בְּמוֹרַד בֵּית חוֹרֹן וַה' הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת מִן הַשָּׁמַיִם עַד עֲזֵקָה, וַיָּמֻתוּ: רַבִּים אֲשֶׁר מֵתוּ בְּאַבְנֵי הַבָּרָד, מֵאֲשֶׁר הָרְגוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בֶּחָרֶב".

אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַה', בְּיוֹם תֵּת ה' אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם, וְיָרֵחַ, בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן. וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד, עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו, הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר; וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם, וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים. וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא, לְפָנָיו וְאַחֲרָיו, לִשְׁמֹעַ ה' בְּקוֹל אִישׁ:  כִּי ה' נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל".

אמנם בפשט הכתוב מדובר באבני ברד, אולם בהחלט ניתן לפרש שמדובר באבנים ממש, וכך הבינה גם הגמרא (בבלי מסכת ברכות נד עמוד א):

"תנו רבנן. הרואה מעברות הים, ומעברות הירדן, מעברות נחלי ארנון, אבני אלגביש במורד בית חורון, ואבן שבקש לזרוק עוג מלך הבשן על ישראל, ואבן שישב עליה משה בשעה שעשה יהושע מלחמה בעמלק, ואשתו של לוט וחומת יריחו שנבלעה במקומה, על כולן צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום".

ובהמשך מבארת הגמרא:

"אבני אלגביש. מאי אבני אלגביש? תנא, אבנים שעמדו על גב איש וירדו על גב איש. עמדו על גב איש זה משה, דכתיב "והאיש משה עניו מאד", וכתיב "ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה". ירדו על גב איש זה יהושע, דכתיב "קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו", וכתיב "ויהי בנוסם מפני בני ישראל הם, במורד בית חורון, וה' השליך עליהם אבנים גדולות".

וכך נפסקה ההלכה (שו"ע אורח חיים סימן ריח):

"הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, כגון מעברות הים ומעברות הירדן ומעברות נחלי ארנון, ואבני אלגביש של בית חורון, ואבן שביקש עוג לזרוק על ישראל, ואבן שישב עליה משה בעת מלחמת עמלק, וחומת יריחו, מברך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. ובין ברכה זו ובין שאר ברכות הראיה הרי הם כשאר ברכות וכלם בהזכרת שם ומלכות".

באיזור בית חורון ומזרחה של עמק איילון מצויים כמה ריכוזי אבן צור ע"ג הקרקע.

ע"פ דב גינזבורג מהמכון הגיאולוגי (מובאים כנספח בסוף ספר יהושע במהדורת "דעת מקרא" שבהוצאת מוסד הרב קוק), הרי ש"הגושים הללו מונחים בשדה, בנטייה כמעט אנכית, מפוזרים בצורה בלתי רציפה על גבי קרקע חרסיתית עמוקה, וניכר שאינם במקומם הטבעי, עדות להתמוטטות סלעים והסחפותם".

עוד טוען גינזבורג כי התיאור התנ"כי הוא של רעידת אדמה אשר התחוללה באזור, מלווה בפעילות אפקטיבית בקוי השבירה של בקע קדום. גושים של צור קשה גלשו מראשי ההרים, שם היו חלק של שכבת צור קדומה. עקב ההדרדרות ולפני שנחתו על המדרגות הנמוכות, נראו לצופים מרחוק כאבנים הנופלות מן השמים, ו"דברה תורה כלשון בני אדם", לאחר מכן סחפו שטפונות את גושי האבן למדרגות הנמוכות יותר ולבסוף נשארו כתמי צור במרחבי השטח".

הסבר זה הוא בהחלט אפשרי בהתחשב בממצאים.

גינזבורג מציין אל ריכוז שכזה המצוי בלב הכפר "בית עור א-תחתא" השוכן מזרחית לכביש 443 מעט לפני תחנת הדלק, אך לא נוכל להגיע אליו בשל המצב הבטחוני.

במקום זאת נוכל להגיע לריכוז אחר, מרשים בעוצמתו של אבני צור כהות המפוזרות על פני שטח חרסיתי לבנבן.

לא לנו לפסוק האם מברכים את הברכה הנ"ל בשם ומלכות, אולם ראיה והתפעלות מהנס הגדול אשר עשה ה' לישראל עוד לפני שהעמיד יהושע את השמש והירח, שעל זה הבטיחו (יהושע פרק ג): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ, הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל גַּדֶּלְךָ, בְּעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל: אֲשֶׁר יֵדְעוּן, כִּי כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ" (עיין במסכת תענית דף כ עמוד א, ובמסכת עבודה זרה דף כה עמוד א), בהחלט ראויים.

בהקשר למלחמה זו יש להוסיף כי רשימת הניסים אינה מסתכמת בהעמדת השמש והירח , אלא גם בעצם יציאתם של חמשה מלכים מעריהם המבוצרות למלחמה בשטח פתוח. מידיעתינו את התמשכות המצור על ירושלים (3 שנים) אנו יכולים לשער כמה שנים הייתה עלולה להתמשך מלחמה כנגד אותן חמש ערים לולי נתן להם הקב"ה עצה לצאת לקראת יהושע.

הבנת עיקרון זה מעצימה את החשיבות שראה יהושע בהארכת היממה כדי לנצל את ההזדמנות וללכדם לפני חזרת אל הערים מהן באו.

ריכוז האבנים נמצא ע"ג גבעה נמוכה הבולטת לכיון ערוץ הנחל מתוך רכס הגבעות הדרומיות של העיר מודיעין העומדות מאחוריה.

ממזרח לגבעה ישנה רחבת ארועים שהגפן מטפסת עליה. היא נבנתה ע"י חקלאי קיבוץ "שעלבים" הסמוך, ומשמשת לכם למקום מנוחה.