גבעה 69, הממוקמת בשפלת יהודה, ממערב לקיבוץ ניצנים ובסמוך לכביש 4 (כביש החוף הישן), הייתה נקודת שליטה אסטרטגית בעלת חשיבות עליונה במלחמת העצמאות (1948). שליטה בגבעה זו אפשרה שליטה על ציר התנועה הראשי בין עזה למג'דל (אשקלון של היום) וצפונה לכיוון תל אביב, שהיה חיוני לכוחות הפולשים המצריים. עבור היישובים היהודיים בנגב ובשפלה, ובמיוחד ניצנים וגשר עד הלום, הגבעה הייתה קו הגנה קדמי חיוני.

המספר 69 אינו מספר מקרי, אלא גובה הגבעה במטרים מעל פני הים, כפי שמופיע במפות הטופוגרפיות.

תמצית הקרבות על גבעה 69 במלחמת העצמאות

גבעה 69 הייתה זירת קרבות קשים ועקובים מדם בין כוחות צה"ל (בעיקר חטיבת גבעתי) לבין הצבא המצרי הפולש. הקרבות על הגבעה היו חלק מהמאמץ הישראלי לבלום את התקדמות המצרים צפונה ולהבטיח את הדרך לנגב.

קרב גשר עד הלום (מאי 1948)

הקרב הראשון והמשמעותי ביותר שהשפיע ישירות על גבעה 69 היה קרב גשר עד הלום (נקרא גם "קרב אשדוד"), שהתחולל ב-12-13 במאי 1948. הכוחות המצריים התקדמו במהירות לאורך כביש החוף, וכבשו את אשדוד (מג'דל) בדרכם צפונה. מטרתם הייתה להגיע לתל אביב. צה"ל, שבאותה עת היה עדיין בחיתוליו וחסר כוח אדם וציוד, נערך לבלום אותם. גבעה 69 הייתה אמורה לשמש כעמדת תצפית והגנה קדמית על הציר. במהלך הקרב, פוצץ גשר עד הלום על ידי כוחות צה"ל כדי לעכב את המצרים. במקביל, כוחות "גבעתי" ניסו לבלום את המצרים בהתקפות שונות, אך נהדפו. המצרים התקדמו מעבר לגשר והתבססו באזור, כולל על גבעה 69 הסמוכה, תוך שהם משתמשים בה כעמדת ארטילריה ותצפית.

המאמץ לכיבוש הגבעה מידי המצרים (יוני-יולי 1948)

לאחר הקרב בגשר עד הלום והתבססות המצרים באזור, הפכה גבעה 69 למוצב מצרי מבוצר. היא שלטה באש על היישובים הסמוכים ועל התנועה בצירים. לאורך חודשים יוני ויולי 1948, התנהלו ניסיונות חוזרים ונשנים של צה"ל לכבוש את הגבעה מידי המצרים:

• מבצע פלשת (יוני 1948): זה היה הניסיון המרכזי של חטיבת גבעתי, בסיוע ארטילריה וכוח שריון קטן (כולל טנק אחד, "הנמר הנוראי"), לכבוש את מוצבי החזית המצרית באזור, כולל גבעה 69. למרות לחימה עזה והישגים נקודתיים, המתקפה נבלמה באבדות כבדות לשני הצדדים, והגבעה נותרה בידי המצרים. הקרב התאפיין בכישלונות טקטיים עקב חוסר ניסיון, תיאום לקוי ויתרון מצרי בנשק מסייע.
• הקרבות לאחר ההפוגה הראשונה (יולי 1948): גם לאחר ההפוגה הראשונה, צה"ל המשיך לנסות לדחוק את המצרים דרומה. בקרבות עזים, בעיקר במבצע "מוות לפולש", ניסו הכוחות הישראליים להשתלט על הגבעה. למרות שחלק מהמוצבים מסביב נכבשו, גבעה 69, שהייתה מבוצרת היטב, נותרה בידי המצרים.

נפילת הגבעה בידי צה"ל (אוקטובר 1948)

גבעה 69 נכבשה לבסוף על ידי כוחות צה"ל רק במסגרת מבצע יואב באוקטובר 1948. מבצע יואב היה המבצע הגדול לכיבוש הנגב ופתיחת הדרך אליו. במסגרת המבצע, לאחר ריכוך ארטילרי כבד, הצליחו כוחות חטיבת גבעתי לכבוש את הגבעה. כיבוש הגבעה היה חלק מהתמוטטות קו ההגנה המצרי באזור הצפון-מערבי של הנגב, וסלל את הדרך לכיבוש אשדוד, אשקלון, ולבסוף – כיס פלוג'ה.

חשיבותה של גבעה 69

גבעה 69 מסמלת את הלחימה העיקשת והקשה של צה"ל הצעיר מול צבא סדיר וחזק. היא הייתה סמל לכישלונות הראשוניים אך גם לעמידה הרואית של החיילים, ולבסוף – לניצחון. כיום, הגבעה מהווה אתר זיכרון, ובה אנדרטאות לחללי צה"ל שנפלו בקרבות עליה ובסביבתה. סיפורה מהווה חלק בלתי נפרד מסיפור גבורת מלחמת העצמאות.